לב השרון - קרית חינוך דרור - אירוע תפילין ויותר
מועצה אזורית לב השרון
בית ספר דרור (קריית החינוך דרור)
תפקוד המועצה
- אלי אטון, ראש מועצת לב השרון - לא התקבלה כל הודעת גינוי לאירוע האלים של הצלמידים בבית ספר
תפקוד הבית ספר
+ הנהלת בית הספר סרבה לקיים את האירוע תפילין המוני בבית ספר
- צוות בית הספר חש חסר אונים מול האירוע
+ אחד המורים הוריד את השלט הפוגעני
+- אחד התלמידים הושעה בגגלל תקיפה מילולית של המורה (לא ברור האם התגובה מספקת)
+- "מנהלת בית הספר הוציאה סרטון גינוי ותמיכה במורה, שהיה רפה ביותר, שבעיקר ניסה להשתיק את האירוע" (דעה של הכותב), אין לנו את הסרטון.
+ יצאו קבוצה גדולה של מורים להפגין מול המועצה בדרישה לתמיכה של ראש המועצה
תפקוד הנהגת הורים
+ המורה קיבל הודעות גיבוי מתלמידים, הורים ומורים רבים (מענין האם מהנהגת ההורים הרשמית או רק מקבוצת הורים ליברליים יחידים)
+ ישנה קבוצת הורים פעילה בה חברים כ-230 הורים ששמה לה למטרה לשמור את דרור ממלכתי - בבקשה תתחברו לקהילת החינוך במועדון, חייבים לבצע סינון אמיתי.
העדות שנשלחה במובילי חינוך:
אירוע הנחת תפילין ואלימות בקריית החינוך דרור.
האירוע הנקודתי, שהוא המשך ישיר לאירועים קודמים שהתרחשו לאורך השנה, החל ביום רביעי, ה-21.05, כשקבוצה של תלמידים פנו לבית הספר בבקשה לקיים הנחת תפילין המונית ביום למחרת בשטח בית הספר. הסיבה לאירוע, שבוע הסובלנות, והקמת דוכן גאווה. (עלתה טענה שהבקשה נבעה מרצון לבצע תפילה למען נער שנפצע קשה, מאחלת להחלמתו המהירה, אבל לאור המתרחש בבית הספר בשנים האחרונות, הרשו לי להטיל ספק בכך שזו היתה הסיבה). הנהלת בית הספר סרבה לקיים את האירוע, ומשכך, העבירו הנערים בקבוצות ווצאפ רבות הוראה לחבריהם להגיע למחרת עם תפילין וקבעו נקודת מפגש לקיום האירוע במרכז חצר בית הספר. בבוקר האירוע תלו הנערים שלט על אחד העצים שכותרתו "אני מניח תפילין כי אני יהודי, ולא כי אני דתי". אמירה אלימה ופוגענית. כמו כן, יש להדגיש כי האירועים הללו מלווים תמיד באמירות אלימות כלפי הנערים שאינם מניחים תפילין, ואווירה של הטלת אימה על הסביבה.
נראה היה שצוות בית הספר חש חסר אונים מול האירוע, ולא ממש יודע איך להתמודד. אחד המורים, ניגש אל החבורה, הוריד את השלט הפוגעני, והבהיר לנערים שאין מקום לשלטים מסוג זה בבית הספר. בתגובה הוא זכה לצעקות וקללות ממספר תלמידים, ואף לא תגובה אחת מגבה. למיטב הבנתי, אחד התלמידים הושעה, אבל לא ברור מה נעשה מעבר לכך. בנוסף, הועלו לרשתות סרטונים של האירוע שעשו שיימינג למורה וגיבו את התלמידים האלימים. הגדיל לעשות, כמובן, ערוץ 14 ששידר את האירוע וקיים פאנל מבזה.
המורה קיבל הודעות גיבוי מתלמידים, הורים ומורים רבים, אך ממעסיקו, מר אלי אטון, ראש מועצת לב השרון לא התקבלה כל הודעת גינוי לאירוע. אתמול בשעות הבוקר יצאו קבוצה גדולה של מורים להפגין מול המועצה בדרישה לתמיכה של ראש המועצה. בשעות הצהריים, מנהלת בית הספר הוציאה סרטון גינוי ותמיכה במורה, שהיה רפה ביותר, שבעיקר ניסה להשתיק את האירוע. אחת האמירות המקוממות ביותר שלה הייתה ״אף אחד מטעם ביה"ס לא מנע את הנחת התפילין, לא עצר ולא פגע בה״, או במילים אחרות, התלמידים שמו על הסירוב שלנו לקיים את האירוע ז**ן, ואנחנו ממשיכים לתת להם לירוק עלינו ולטעון שזה גשם.
דבר אחרון וקשה מאוד לעיכול. ישנה קבוצת הורים פעילה בה חברים כ-230 הורים ששמה לה למטרה לשמור את דרור ממלכתי, ונאמן לערכים ליברליים. רוב הורי הקבוצה מאמינים בעקרונות אלו, ופועלים לאורם. אך, לצערנו, לתוך הקבוצה הסתננו הורים שמטרתם הפוכה. אתמול, הם הוציאו צילומי מסך מתוך הקבוצה, העבירו אותם לילדיהם שזיהו שמות הורים לחברים אחרים לספסל הלימודים, שהתבטאו בקבוצה, והשתמשו במידע כדי להתעמר בחבריהם.
תגובות
קריית החינוך דרור בלב השרון - עדות לתפקוד לקוי של הצוות החינוכי
1. הכותב.ת היא תושב.ת לב השרון. בדקתי שזה מקורי.
2. אנשים מעורבים:
"שיעור בסתימת פיות.
בימים אלו סיימה בתנו שש שנות לימוד בקריית החינוך דרור בלב השרון. לצערנו, השנתיים האחרונות, ובעיקר שנה זו, ישמרו בזיכרונה ובזיכרוננו כשנים רעות מאוד בבית הספר, בהן למדנו על בשרנו מה היא אטימות המערכת, חוסר קשב, ראיה צרה, אינטרסנטית, חשוכה ונקמנית.
למי שאינו מכיר את אירועי העבר, אספר בראשי פרקים, כי בעקבות אירועי הנחת התפילין במרחב הציבורי של בית הספר, ומתוך תפיסה שהנחת תפילין היא פרקטיקה דתית פרטית, שאינה אמורה להיות חלק מטקס המדיר חלקים רבים באוכלוסייה, ומייצר שיח אלים באשר לזהות יהודית, ישראלית וליברלית — הציגה ביתנו בפני מנהלת בית הספר (שש שנתי) את הבעייתיות באירועים מסוג זה. שיחה זו הסתיימה ללא כל תוצאות. בדיעבד נראה שמנהלת בית הספר ראתה זאת כ״חוצפה״ שלה בכלל להביע עמדה או דעה.
לאחר אותה שיחה היא זומנה לשיחה נוספת אצל מנהלת התיכון, שהוצגה כהזמנה למפגש, שמטרתו לייצר שיח כן בין תלמידים עם עמדות שונות, אך את אותה פגישה היא חוותה כאירוע קשה ומשפיל, ומיד לאחריה קיבלה יחס שניתן לפרשו כגזלייטינג מצד מנהלת התיכון. מאירוע זה יצאה בתחושת עלבון צורב, ואובדן אמון.
כהורים, לא עמדנו מנגד. פנינו להנהלה בדרכים מכבדות, מתוך רצון להביא לתיקון. לצערנו, לא קיבלנו מענה ענייני או התייחסות שמכירה בעוול.
הסיפור לא הסתיים שם. לפני מספר שבועות השתתפנו בטקס סיום י"ב של ביתנו, הורים גאים לנערה שסיימה את כל שנותיה בדרור בהצטיינות יתרה בלימודים (בהם חמש יחידות מתמטיקה ופיזיקה בציונים מעל 95), כיהנה כחברת מועצת תלמידים במשך שש שנים וכנציגה במועצת התלמידים המחוזית במשך ארבע שנים (נציגה יחידה משכבתה, ואחת משלושה בלבד בכל בית הספר), שם קידמה מהלכים רוחביים והקפידה להשמיע את קולם של התלמידים הנחבאים אל הכלים, ובנוסף סיימה בהצטיינות את המעורבות החברתית.
לאורך הטקס הכיתתי נשמעו מפי המחנך ורכז השכבה דברי שבח לתלמידים רבים. אך בתנו, לא זכתה לאזכור או הוקרה על הצטיינותה הלימודית או פעילותה החברתית, לא בעל פה ולא בכתב.
הכאב היה חד. אין מדובר בצורך בתעודה או באות כבוד, אלא בתחושת הדרה מכוונת — שצובעת באור עגום את סיומה של תקופה מרובת הישגים והשקעה.
אנו לא יכולים שלא לקשור בין אירועי השנה לאופן בו בחרו בבית הספר להתנהל בסיום השנה, והכחשת המחנך אליו פנינו, לא סיפקה כל הסבר, ומבחינתנו – זוהי חוליה נוספת בשרשרת תגובות מערכתיות שמעדיפות ליישר קו ולהשתיק קול עצמאי, גם אם מתוך אכפתיות וערכים עמוקים.
אנו יוצאים מתקופה זו בתחושת אכזבה עמוקה ודאגה לעתיד החינוך הממלכתי, אך גם בידיעה שבתנו למדה שיעור חשוב: לעולם לא לוותר על הקול הפנימי, לא לפחד להביע עמדה, ולא לאפשר למערכת — תהא חזקה ככל שתהיה — לדכא יושרה, אומץ, וחזון מוסרי."
בקרוב נבדוק מה כתוב בחזון הבית ספר
יש לציין שלכאורה ישנה מודעות רבה לחטופים שעדיין לא הוחזרו. ישנו COUNTER ימים באתר הבית ספר