מאמר של תומר פרסיקו - הבדל בין ציונות הדתית לחרדלים
https://x.com/i/status/2021842487480860861
מי שלא במגזר הסרוג מפספס את האירוע הזה, בו פניהם של אנשי "תורת לחימה" - הרבנים אתי אסמן ואביעד גדות - נחשפים: מתברר שמתחת לכיפה הסרוגה הם חרדים.
החשיפה הזאת, מתוך התכתבויות בקבוצה שהם מנהלים, מגיעה ברגע רגיש גם כך, כאשר המיינסטרים הציוני דתי צופה בעיניים פעורות כיצד מפלגת 'הציונות הדתית' מכשירה חוק השתמטות + הטבות עבור החרדים תוך גזלייטינג ציני ובלי לחסוך מילות הלל ושבח להתגייסות ולהקרבה האדירה שהמגזר הפגין במלחמה האחרונה - התגייסות והקרבה שאין להם בעיה לזרוק בקשת לסל המיחזור על מנת לפרגן לחרדים פטור תמידי ולהישאר עוד כמה חודשים בשלטון.
מכאן מגיע הניצוץ שהופך את החשיפה הזאת לכל כך טעונה: הגבול המפותל בין הרוב הציוני-דתי ובין החרד"ל מודלק וכל נגיעה בו פותחת את הפצע. אבל כדי להבין מה עומד בעומק המחלוקת צריך להסביר למה הכוונה בכך שאסמן וגדות - והחרד"ל בכלל, הם "חרדים".
לרוב המחשבה היא שחרדים וחרד"ל הם פשוט דתיים ש"יותר מקפידים על המצוות" או יותר "אדוקים". יש בזה אמת, ההלכה יותר מרכזית עבורם והם משתדלים להקפיד יותר, אם כי זה לא שההלכה היא מסגרת קבועה וזה לא שמישהו באמת יכול "לקיים את כל המצוות".
בכל מקרה זה לא העיקר. העיקר הוא היחס לעולם המודרני, כלומר לזמן הזה. החרד"ל, כמו החרדים, נבדלים מהמיינסטרים הציוני דתי בכך שהם מסרבים, לפחות פורמלית, לנהל דיאלוג עם המודרנה ודוחים את ערכיה המרכזיים.
ליברליזם, פמיניזם, אוטונומיה אינדיבידואלית, דמוקרטיה, הומניזם אוניברסלי, שיח זכויות האדם - כל אלה הם מבחינתם זרים ופסולים. פעם קראו לזה "נצרות" או "מערביות", לפני עשור זה היה "פוסט-מודרניזם" והיום הכינוי החביב עליהם הוא "פרוגרס".
במובן הזה החרד"ל והחרדים הם יהודים פונדמנטליסטים, ואילו רוב הציונות הדתית אינה. רוב הציונות הדתית תתעקש לנהל דיאלוג מתמשך עם הערכים האלה, כפי שעשו אבותיה ההיסטורים, הרבנים יצחק יעקב ריינס ואברהם יצחק הכהן קוק (כל אחד בדרכו). לא הכל יתקבל בברכה כמובן, אבל יש הבנה בסיסית שזאת המציאות ושהיא חיובית (בשפה דתית: זהו עולמו של הקב"ה, כך סובב שר ההיסטוריה את הדברים, ואפשר אפילו להסביר, כמו הרב קוק, שהעולם מתעלה לקראת גאולה).
הפונדמנטליסטים ידחו את התפיסה הזאת. מי שמקבל ערכים מודרנים רועה, לכאורה, בשדות זרים. מתבולל. הם יתבצרו בפוזיציה דוגמטית שמפגינה שילוב מושלם של בורות והתנשאות. תחשבו סמוטריץ'. סטרוק. סון הר מלך. אליהו.
בעומק הדברים, החרד"ל, כמו החרדים, רואים את המודרנה ככוח מתחרה על סמכות. מבחינתם, מקור הסמכות היחיד חייב להיות התורה (דהיינו, מפרשיה, שהם... הם). כל ערך מודרני - זכויות אדם, אוטונומיה, שוויון - הוא מקור סמכות מתחרה, ולכן פסול.
לעומתם הזרם המרכזי בציונות הדתית אינו רואה במודרנה רק איום אלא גם אירוע תיאולוגי. קרה משהו. הקב"ה מדבר אלינו לא רק דרך התורה אלא גם דרך המציאות. המודרנה אינה טעות שיש לבלום אלא שלב בהתפתחות האלוהית של ההיסטוריה שיש לפרש. המחלוקת, במילים אחרות, היא גם תיאולוגית-היסטורית. השאלה היא האם ההיסטוריה עצמה היא אתר של התגלות.
ו-ו-ו-ו
ומילה אחרונה ספציפית בענין גיוס חרדים. אני כותב כאן כבר הרבה זמן שאם זה תלוי בסמוטריץ' אף תלמיד ישיבה לא יגוייס. לא רק כדי לשמור על הקואליציה, אלא מתוך אמונה עמוקה בה הוא מחזיק שאסור להפריע ללימוד תורה, ומתוך התבטלות בפני הישיבות החרדיות שלכאורה רציניות או מעמיקות יותר מהישיבות הציוניות-דתיות.
כמובן גם אסמן וגדול חושבים כך. למה זאת המחשבה של החרד"ל? מאותה תפיסה: ישיבות שפתוחות לעולם, שמנהלות שיח עם המודרנה הן חלשות, מדוללות, נתונות להשפעת ה"פרוגרס". תלמידי ישיבה שהולכים אחרי לימודם להיות עורכי דין או אנשי היי-טק הם בעצם מתבוללים.
לעומת זאת ישיבות סגורות לעולם, "נקיות מהשפעות", "טהורות", שעסוקות בשימור החומר ושיכפולו - או, זה לימוד רציני, אותנטי, "תורני" וכו'.
לכן נותנים לחרדים פטור מגיוס. לכן באופן מהותי החרד"ל, רוב הזמן, ישרת את החרדים ולא את הציונות הדתית.