יום השואה מוקדש ברובו לזכרון אבל הוא גם זמן טוב לעצור ורגע ולבחון
שתי עמדות ביחס לאחר, המכוננות הגדרה עצמית של יחיד או קבוצה.
כמו תמיד נעזר בשפה העברית שכבמטה קסם מספקת לנו חלונות שדרכם ניתן להציץ את תוך מבנים תרבותים.
נקח שלושה שלושה צמדי מילים:
לאומני / לאומי
מחנה / מגזר
בדלנות / בידול
המילים בטור הראשון (מלמעלה למטה) מיצגות עמדה שבה יחיד או קבוצה מגדירים עצמם דרך שלילה, דחיה, יריבות, הנגדה, איבה, שנאה, דרישה להאחדה ופעולה המתנגדת ליצירה של יש חדש המעודדת התבצרות בקיים. את העמדה הזו אני מכנה עמדה שוללת. זוהי עמדה שבה ההגדרה העצמית היא תוצר של פעולת שלילהף שלילת האחר.
המילים בטור השני מיצגות עמדה שבה יחיד או קבוצה מגדירים עצמם דרך המשותף, הדומה, המאפיין, המיצג, החזרתיות של תכונה או אופן מסויים והפעולה המכוונת ליצירה של יש חדש. את העמדה הזו אני מכנה עמדה חיובית או עמדה מחייבת (מלשון חיוב לא חוב) . זוהי עמדה שבה ההגדרה העצמית היא תוצר של פעולת חיוב (כינון של "יש"). חיוב האחרות.
שתי העמדות מופיעות בתרבות ולמעשה עוברות כחוט השני לאורך ההיסטוריה ונעות בגלים. אם למשל נסתכל על התרבות המערבית שהתפתחה באירופה מהמאה ה15 ואילך אז נוכל להבחין בתקופה שבה הכנסיה שלטה, כולל באמצעים אלימים (עמדה שוללת), שלאחריה באה העת החדשה שממנה צמח המדע ואיתו הפרדיגמה המדעית שהפכה את הספק-השיטתי למכונה יוצרת יש. שהו יש המופיע לנו בצורת ידע. במקביל החלה להופיע גם הלאומיות והרצון לכונן חיים משותפים עם קבוצת הדומים. ואז בתחילת המאה ה20 הגיעה התקופה של שתי מלחמות עולם. הציפייה שהמדע יהפוך את העולם למקום טוב יותר נגוזה שלא לומר נשרפה במשרפות שבמחנות הריכוז. הלאומיות התחלפה בלאומנות קיצונית. לאחר מכן, לקראת אמצע המאה ה20 הגיע תור הזהב של הזרם הפוסט-סטרקטוראליסטי בפילוסופיה. "ההבדל" הפך לעקרון מרכזי. מדעי החברה הוצפו בתאוריות שמסבירות תופעות דרך ההבדל. השיא הפוסט סטרקטוראליטי קיבל נופך טכנולוגי עם בוא האינטרנט ופתאום כולם יכלו לטעום מפירות הביזור ולברך של העדר מרכז כפי שבא לכדי ביטוי ברשתות ה 2.0. אבל דווקא אז כשהחגיגה היתה בעיצומה ובפייסבוק כבר החלו לדמיין סימולקרה של אנושות שתקיימת במטאוורס, הגיעה גם תורה של פוליטיקת הזהויות שאמנם צמחה מ"ההבדל" אך קבוצות רבות מידי בה תרגמו הבדל לבדלנות ו"ריבוי" הוחלף בדרישת להאחדת המסר. במקביל (ואולי לא במקרה) הגיע גם עידן שבו הלאומנות חזרה לאופנה בעוד ועוד ארצות, ולא רק ב"פריפריה" גם בארה"ב עצמה כפי שראינו בתקופה של טראמפ.
אנו רואים ששתי העמדות ביחס לאחר נעות בגלים לאורך ההסטוריה.
אז בואו נעשה זום-אין למקום קטן על הגלובוס, מדינת ישראל, השנה 2023. לאחר תהליך שארך מספר שנים ושבהן העמדה המחייבת, זו שבבסיס האתוס הציוני, הוחלפה בעמדה שוללת, ניצבת ישראל בצומת דרכים היסטורי.
האסימון מתחיל ליפול אצל עוד ועוד אנשים. ההכרה בכך שמשהו השתנה מהיסוד ושהאתוס הקדמון שמסמנו מגילת העצמאות, כבר לא מחבר בין חלקי העם, קונה לה אחיזה אצל עוד ועוד אנשים.פתרונות מתחילים לצוץ. חלקם נוקטים בגישה שוללת, אחרים נוקטים בגישה מחייבת.
הבחירה שתבוא בהמשך תהיה קריטית להמשך קיומה של החברה הישראלית.
אם החברה בישראל תבחר בעמדה השוללת, אפשר לשער שהיא תתפורר לחתיכות ולמעשה תבוא לקיצה כחברה. יהיו אנשים אבל כבר לא ניתו יהייה לכנותם כחברה. אלו יהיו קבוצות שנוהגות בבדלנות ולא מעוניינות ליצר סינרגיה משותפת. את שאריות בחרה הישראתח תבלע הדיקטטורה, שתהפוך לכזו שכבר לא יהיו בה כוחות להקים אלטרנטיבה.
אם החברה בישראל תבחר בעמדה החיובית, המחייבת, היוצרת, ניתם יהיה לכונן מערכת הפעלה משותפת שתסדיר את מערכת היחסים בין קבוצות הערכים השונות שמרכיבות את החברה בישראל.
לסיום רק עוד שני דברים:
1. זה בידים שלכם, בלי קשר לשיוך המגזרי שלכם.
2. אל תתנו לפוליטיקאים שך המשטר הישן לקבל את ההחלטה בשבילכם.
חומר למחשבה, יום השואה 2023.
