בתגובה לאיריס
"..כאילו יש פעילות ענפה...":
זו הערה מעניינת כי היא חושפת דרך חשיבה שממנה אנו צריכים להגמל יותר מאשר עובדות כפי שאמרתי ואני מדבר רק לגבי כנען, התהליכים מבוססים על דמוקרטיה השתתפותית. כלומר אין מישהו אחר שיבוא ויעשה לנו את העבודה. הקהילה על בסיס משאביה והידע שלה היא זו שצריכה לעשות את העבודה וגם ליצר את הכלכלה התומכת.
עובדתית אני עובד על זה שמשרה מלאה מתחילת מרץ, על בסיס רעיונות ותכנים שפותחו במשך השנים. העבודה הזו מקיפה את כל התחומים, צ'אט, אתר, הסברה, שווק, פרויקטים, שירותי ענן שהם הבסיס לישומון שיושק כאן בהמשך.
עובדתית הוצגו כאן שני פרויקטים וגם מבוא לדיונים בתחום הכלכלי. ההשתתפות בפגישות היתה דלה עד מאוד. ההשתתפות בתהליך עצמו, שאנו מתחילים עכשיו בתחום החינוך היא דלה.
ההשתתפות הדלה הזו משפיעה על קצב הפעילות. על כמות המפגשים השבועים. אני מבחינתי רציתי להציג במאי גם רעיונות בתחום הממשל (מבנה ארגוני), החוקה (תקנון זמני), הבריאות (מרפאה אבחונית לקהילה) והרווחה (פתרונות תעסוקה לגיל השלישי). וכך לפתח דיונים בעוד קבוצות.
מעשית אם אני מציג מצגת לאדם אחד או שנים ואח"כ רואה שכמות האנשים שצפו בהקלטה קטנה מ10 אז זו אינדיקציה בשבילי להוריד קצב ולמצוא מקצב חדש.
מעשית, כל עוד אין צוותים מובילים, היכולת שלי להשיק ולפעול בריבוי ערוצים היא מוגבלת ומצומצמת.
לכן, לבוא ולטעון שאין פעילות ענפה זו טענה שאולי משקפת ציפייה שמישהו יבוא ויעשה ואז דברים יקרו. בכנען זה לא עובד ככה. מכיוון שהפרויקטים שלנו מתבססים על עקרון של אוטונומיה תרבותית כלכלית, המשמעות היא שאין תקציבים נתונים. לא ניתן לגייס אנשים למשימה אלא אם כן הציבור התגייס לתמוך בה מראש. לא ניתן לגייס משרה שתעבוד על פרויקטים כי אין כסף לתשלום משכורות. הפעילות תלויה בקהילה. כל עוד הקהילה קטנה ולא כ"כ משתתפת אז הפעילות תהיה קטנה בהתאם.
אני לא אומר את זה בכעס, רק מציין שכדי שכנען יתרומם כל בעלי העניין צריכים להחליף דיסקט. להיות שותפים בדיונים, לרצות להוביל תהליכים, לרצות לעסוק בהסברה, לרצות לספר לחברים וכו'. ככלל כדי שפרדיגמה תתפוס, חייבת להווצר סביבה עבודה קהילתית. זה נכון לגבי פרדיגמה משטרית בדיוק כפי שזה נכון לגבי פרדיגמה מדעית.
ברור לי שייש הרבה סיבות לכך שדברים מתקדמים לאט, יש הרבה מאוד מידע ואירועים שזורמים מסביב מכל מיני חזיתות. הקהילה עדין קטנה מאוד. הסקפטיות רבה מאוד. ההרגלים הישנים שמקורם בדמוקרטיה יצוגית (שיעשו לנו...) יושבים עלינו חזק. כל אדם צריך לקבל את החלטותיו.
כפי שאמרתי מוצגת כאן פרדיגמה:
1. בסיס רעיוני (התאוריה)
2. מתדולוגיה לישום רעיונות - תהליך הפרויקט
3. ישומים פרטיקולרים - הפרויקטים עצמם
4. קהילה ופעילות קהילתית - דיונים, ויכוחים וכו
5. בסיס ידע חדש שנוצר - ספרי הפרויקט שאמורים להכתב.
יש לנו את כל מה שצריך כדי להוביל אלטרנטיבה. עכשיו, אתם אלו שצריכים להחליט שבזה אתם רוצים להשקיע. אני כבר החלטתי ואני משקיע הרבה זמן בלהסביר את הרציונל להחלטות שלי, כי חשוב שאנשים יבינו את הפרדיגמה החדשה.
לסיום, המשפט הזה אתם האנשים להם חיכיתם בקונטקסט של כנען זו לא רק אמרת שפר. זו אתיקה. אתם האנשים להם חיכיתם כי אין מישהו אחר שיעבור את התהליך ויעשה את הדברים. אתם האנשים להם חיכיתם כי מכם תווצר כלכלה תומכת אוטונומיה מגזרית, מהכסף שלכם יהיה ניתן בהמשך לשלם לפעילים בפרויקטים ככה שיוכלו להפוך את התחביב לעבודה. אתם האנשים להם חיכיתם כי מכם תבוא הבשורה לאחרים. אתם האנשים להם חיכיתם כי בהמשך אתם אלו שתבחרו מועצה ואתם אלו שתצביעו על ההחלטות שלה לאחר שהשתתפתם בדיונים אם באופן פעיל ואם באופן סביל. זו האתיקה. דמוקרטיה השתתפותית.
אז עכשיו אנו יודעים שלא מספיק לחזוב כמגזר, צריך גם לשנות דפוסי חשיבה מהעולם של דמוקרטיה יצוגית לעולם של דמוקרטיה השתתפותית.
נעשה ונצליח ?
