אני אתחיל בלומר שאני מאמין שבהמשך הדרך כאשר התנאים יבשילו אכן יהיו שיתופי פעולה עם ארגונים נוספים. שיתופי הפעולה האלו יהיו לדעתי סביב עבודה על פרויקטים חברתים ולא במסגרת קואליציה פוליטית שלדעתי אין לה מקום כרגע. עכשיו אני אפרק למי שמעונין בהסבר המורכב.
ריבוי פרדיגמות במקום "זרמים שרצים לכיוון דומה":
היות שמיקוד העשיה בכנען אינו על מחאה או התנגדות לתהליך שמתרחש במסגרת המשטרית הישנה אלא על נסיון לבנות אלטרנטיבה שפועלת במקביל, התפיסה איננה "אנחנו נגדם" אלא תפיסה של "נעשה אחרת".
יש פרדיגמה שלטת ויש מגוון של פרדיגמות שקוראות עליה תגר. אחת מהפרדיגמות האלו היא פדרציה מגזרית. פרדיגה נוספת היא אוטונומיה עירונית.
אני מאמין שבתהליך של חילופי פרדיגמה צריך לאפשר לפרדיגמות השונות להבחן ע"י הקהילה בבידולן ולתת לציבור להחליט במה הוא בוחר. או שהמהפכה תצליח או שלא. הבחירה היא קריטית אבל זו צריכה להיות בחירה בין חלופות שונות שמציגות מהות שונה.
לאגד פרדיגמות שונות תחת מסגרת ארגונית אחת שמכתיבה מדיניות כוללת זה לדעתי להרוג את האלטרנטיבות ולא ברור מה זה משרת. כמובן שאם יש קבוצות שמציעות את אותו פתרון וכל ההבדל הוא סמנטי אז יתכן מאוד שיש צידוק לאיחוד. זה לא המצב.
במקרה הנוכחי מדובר בפרדיגמות שונות מאוד כפי שהסברתי בעבר. יש הבדל מהותי בין גישה שמציעה פתרון על בסיס גיאוגרפי או עירוני לגישה שמציעה פתרון שאינו גיאוגרפי. זו לא רק סמנטיקה, זו מהות שונה, תהליך שונה, פוליטיקה שונה, רמת מעורבות שונה של הקהילה, התיחסות שונה לדפוסי חברה. (אסביר בהמשך)
תיאום - לשם מה?
אני מסכים שגופים שמנהלים מחאה צריכים תיאום כדי להביא הרבה אנשים לאותה נקודה. פרדיגמות שונות בשלב ההתהוות לא צריכות תיאום ביניהן אלא חופש ביטוי. רק כך הן יוכלו להתפתח ולממש את עצמן או לחילופין לנבול (תלוי בקהילה).
הן כן יכולות לשתף מידע או לשתף פעולה בעבודה על פרויקטים. מבחינה זו כל מה שקורה כאן בכנען חשוף לציבור וכל מי שמעוניין לדעת צריך פשוט לבקר באתר או להשתתף בקבוצות.
יש גם מתדולוגיה למימוש פרויקטים שאנו מתנסים בה בימים אלו. הבסיס הכללי לא מניח תקציבים נתונים אלא מימוש של מיקרוקוסמוס כלכלי.
קבלת החלטות משותפת - לשם מה?
אני לא רואה סיבה להכניס את התהליך שמתרחש בכנען למסגרת שנדרש בה "להתישר" לפי החלטת הרוב. את מה הרוב הארגוני הזה מיצג? בטוח שלא את דעת הקהל הרי לא מדובר בהחלטות שמקורן במשאלי עם, אלא בהחלטות של נציגים.
למה ליצר עוד מגבלות מעבר לקשים שכבר קימים?
מבחינה זו אני דוחה את הרעיון של כניסה למעין "קואליציה" שמציבה דרישה למשמעת קואליציונית. אני לא רואה איך זה משרת את הרעיון. אני כן רואה איך זה מסרס אותו ואני כן רואה איך זה מכניס את התהליך של כנען לתוך הפוליטיקה הארצית של המשטר הישן, דבר שאנו לא רוצים לעשות.
מנגנון שיעביר מסר לכולם בלחיצת כפתור
מבחינה טכנית סבבה. מה המטרה של העברת מסר לכולם אם בכל מקרה יש שקיפות? אם הכוונה כאן היא הנעה לפעולה מתבקש לשאול מי המניע? שאלות פתוחות מבחינתי. טכנית ניתן לביצוע.
אופי שיתוף הפעולה
ככל שהדבר אמור לגבי כנען, היות שכנען שמה לה למטרה לשנות את שיטת המשטר באמצעות הצבת אלטרנטיבה ממשלית מתחרה, היא איננה חלק מהמשחק הפוליטי של המשטר הישן. לא ברמת המדינה ולא ברמה המוניציפאלית שהיא בלתי מנותקת מהמשטר הישן.
לכן כנען גם לא יכולה להיות חלק בקואליציה פוליטית שניצבת כגוף בשדה הפוליטי הישן. כנען כן יכולה להיות חלק ממאגד (קונסורצטיום) של ארגונים שמטרתו לשתף פעולה, ידע ואולי גם תשתיות.
ההבדל הוא בין התארגנות משותפת שמטרתה פוליטית (לא) לבין התארגנות שמטרתה לקדם פרויקטים חברתים באמצעות שיתוף ידע, מומחיות ותשתיות (כן).
אוטונומיה מגזרית שמקדמת פדרציה מגזרית הוא קונספט שונה מהותית מ אוטונומיה עירונית
התיחסתי לנושא זה בעבר ולכן אני רק אתיחס כאן בראשי פרקים:
1. התכנות - הגוף המוניציפאלים הוא חלק מהגוף המשטרי הקיים. כדי לקבל אוטונומיה מעבר למה שניתן כיום נדרשת חקיקה ברמה השלטונית. כדי שחקיקה כזו תעבור הממשלה צריכה לרצות להעביר את החקיקה. ממשלה שפועלת כמשטר אבסולוטי ששואף לריכוז כלל הכח אצלו (ראינו למשל את סוגיית קרן-הארנונה) לא ירצה להעניק יתר חופש לרשות המיניציפאלית אלא לקחת ממנה חופש. ולכן מי שדוגל באוטונומיה עירונית צריך להסביר איך מגיעים למצב שבו ממשל דיקטטורי מאפשר אוטונומיה וכורת את הענף עליו הוא יושב.
2 ערים שאין בהן מובהקות - הראיתי בעבר ניתוח של הצבעה בבחירות האחרונות והראיתי שיש ערים גדולות מאוד (ראשון, פ"ת) שאין בהן מובהקות לגישה כזו או אחרת. אז גם אם נניח שבעל הבית משתגע ומחליט להעניק אוטונומיה לערים, המשמעות היא אוכלוסיות שלמות שהופכות להיות כלואות במשטרים עוינים ברמה העירונית. הרי בדיוק כמו שאוטונומיה יכולה להיות ליברלית וליצר יתר פתיחות יכול לקרות גם ההפך. אוטונומיה יכולה להיות גם דכאנית, איפב שהציבור שלציבור הליברלי אין רוב. במצס שכזה נחזה בשכונות שלמות שעוברות דיכוי תרבותי תחת אוטונומיה בעלת אופי דכאני. כפי שאמרתי בעבר, אל תסתכלו על תל אביב (שגם היא לא בדיוק 'בני ברק' של הליברלים), תסתכלו על ראשון לציון, פתח תקוה ונתניה...
3. שכפול הקונפליקט - הסברתי בעבר שאוטונומיה על בסיס עירוני פירושו שכפול של קונפליקט בין מגזרים והפיכתו מקונפליקט כללי לריבוי של קונפליקטים מקומים. זה לא רק משחק מילים כי כיום המרחב העירוני הוא בסטטוס קוו. קונפליקט ברמה העירונית פירושו שבירת הסטטוס קוו והפיכת קונפליקט שהיום, הוא יחסית ברמה הרעיונית אידאולוגית, לקונפליקט אמיתי בין שכנים. המשמעות היא חיסול מרקם החיים העירוני.
4. תהליך שונה - התהליך בכנען מבוסס על פרויקטים שמיצרים ממשל מקביל וקריאה לקהל הליברלי לחבור לתהליך לא רק לתוצאה. התהליך כפי שהוא הוגדר לא זקוק לחקיקה. הוא אמנם פועל במסגרת החוק אבל מתפתח במקומות שהחוק מאפשר. אין חוק שאומר שאסור להקים ארגון שיספק מרשם נישואים אזרחי. לא צריך עיר בשביל זה. צריך רק קונצנזוס של ציבור שמעונין. התקציבים לא נתונים מראש אלא הם תוצר של
מיקרוקוסמוס כלכלי.
תהליך של אוטונומיה עירונית מבוסס על התערבות במנגנון המוניציפאלי ומשם אם נצבר כח יוצאים לפרויקטים. זה תהליך שכורך את עצמו בשיטה המשטרית הקימת במטרה לזכות בתקציבים.
5. אופי ההשתתפות - התהליך בכנען מבוסס כולו על דמוקטיה השתתפותית. זהו תהליך שכולו מונע ע"י ציבור שגם משתתף בתהליך וגם שותף מלא בתהליך קבלת ההחלטות. לכן גם הכל חייב להיות שקוף. זו לא פוליטיקה יצוגית שעוברת מעל הראש. באוטונומיה עירונית מדובר בקבוצה של בעלי ענין שמציעים עצמם כנציגים של ציבור. יום אחרי הבחירות המוניציפאליות, אם הם נבחרו הם נכנסים באופן טבעי למנגנון שפועל מעל הראש של האזרחים באמצעות נציגים שמקווים להשתמש בתקציב נתון. ברגע שהתקציב שמקורו במיסים נתון לנציגים הם לא שואלים את הציבור אלא פשוט "יודעים בשבילו". זה טבע השיטה היצוגית- שיש בה ברמה המבנית נתק בין הנבחרים לבין האזרחים.
6. דפוסי חברה - התהליך שמוביל לפדרציה מגזרית הוא תוצר של דפוסי חברה. החידוש הוא בקבלת אותם דפוסים של התמגזרות כמצב רצוי ולא כבעיה. כנען מתבסס על המשך טבעי של התמגזרות בחברה הישראלית. כלומר לא ממציאים דפוס חדש אלא מעצימים תהליך קיים.
לגבי אוטונומיה עירונית, אני לא יודע להגיד על איזה דפוס זה נתמך. כמו שאני רואה את זה זה לקחת מרקם עירוני, שכיום הדפוס השלט בו הוא סטטוס קוו, ולהזריק לתוכו דפוס של הפרדות. אולי אני טועה, בכל מקרה מי שדוגל בשיטה צריך להסביר האם זה נסמך על דפוס חברתי קיים או מציע דפוס חדש.
לסיכום - גם אם שתי גישות משתמשות במונח פדרציה לא בהכרח מדובר על תהליך דומה או תוצרים דומים.
אנו מדברים על שתי פרדיגמות נפרדות ומבודלות משמעותית ושכל אחת צריכה לנסות לממש את עצמה ולהציע עצמה לציבור.
בסוף הציבור יבחר במשהו והבחירה הזו היא גם זו שתקבע את גורלו. חשוב שהציבור יבין את ההבדלים וחשוב שהציבור יבחין בין הפרדיגמות.
מעבר לכך כאשר נוציא פרויקטים לפועל (שלב הישום) ותהיה אפשרות לחבר כוחות, יש מקום לעשות זאת. לדוגמא אם נרצה לפתוח סניף של תיכון בת"א ובמועצת העיר יושבים אנשים שתומכים בענין זה יכול לעזור ויש מקום לשת"פ.
יש מקום לחיבור בין כנען למוניציפאלי. החיבור הזה לא עובר המקום של הרכבת קואליציה והכפפה לארגון גג אלא במקום של יישום פרויקטים.
