אנחנו מדברים הרבה על שינוי סידרי עדיפויות ו
ניתוב-ההון לטובת פרויקטים חברתים שיספקו למגזר הדמוקרטי-ליברלי שירותים שמותאמים לאופיו וברמה גבוהה. הנה מאמר שכדאי לקרוא שמסביר בשפה פשוטה איך פועל
ניתוב-הון ברמת המדינה, כך שישרת תפיסת עולם מסוימת.
הבסיס הכלכלי שיאפשר לנו להשיק פרויקטים מבוסס על ניתוב-הון אבל ברמה האזרחית.
להבדיל מניהול מאבק אין סופי על האופן שבו המדינה מחלקת את המיסים של כולנו, אנו נפעל כך שהון של המגזר הדמוקרטי-ליברלי יוזרם אל רשת שירותים ועסקים שפועלים במעגל סגור, שפועל כבועת פיתוח.
המשמעות היא הקמת שירותים במסגרת קואופרטיבית שמחד מספקים תעסוקה ושכר הוגן עם העדפה לתעסוקה פנים מגזרית, ומאידך מנתבים את שאריות ההון שלהם לפיתוח שירותים, להבדיל מניאו ליברליזם שבו שארית ההון מנותבת להעשרת פרטים בודדים במערכת.
הנה דוגמה קטנה:
דמיינו קואפרטיב (תאגיד שיתופי או לחילופין חברה לתועלת הציבור) שמפעיל רשת מרכולים.
1. הרשת מתעדפת העסקה של אזרחי האוטונומיה.
2. הרשת פועלת על פי מאפייני שכר הוגן שנקבעו בחקיקה פנימית של האוטונומיה (חקיקה שתקפה בקןנטסט המגזרי בלבד).
3. הרשת מספקת שירות טוב לקהל, שיכול להיות כל קהל, ומתנהלת כמו כל רשת רווחית אחרת.
4. הרווח של הרשת שייך בפועל לתאגיד השיתופי (או החברה לתועלת הציבור) מוזרם לטובת תמיכה בשירותים הפנים מגזרים: מערכות החינוך הרווחה והבריאות הפנים מגזריות.
עכשיו דמיינו את הקונספט הזה עובד לא רק עם רשת מרכולים אלא אם עשרות ומאות שירותים שונים שפועלים באינטרקציה עם אזרחי האוטונומיה וגם הדדית (יחסי ספק/לקוח).
אבל לא מדובר רק בשירותים, מדובר גם בחברות שעוסקות בפיתוח מוצרים ושפועלות במסגרת של מעגל פעילות קואופרטיבי.
ומאחורי הפעילות הזו עומדים כמליון וחצי אזרחים בוגרים שמבצעים בחירה מודעת:
1. להיות אזרחי האוטונומיה (הם וילדיהם).
2. להיות מועסקים במקצוע שלהם במסגרת הקואופרטיבית, כלומר באחד מהשירותים או החברות שתחת הקואופרטיב.
3. להקים את העסק או לשייך עסק קיים למסגרת הקואופרטיבית.
4. לפעול בשוק עבודה שפועלת עליו רגולציה בנושא תנאי העסקה ושכר, ברמה פנים מגזרית כך שמובטח מחד שכר הוגן ורמת חיים טובה ליותר אנשים ומאידך פחות התעשרות של בודדים. התוצאה היא האפשרות לנתב הון לטובת הכלל קרי לתוך בועת הפיתוח החברתי.
5. להנות מרמת שירותים גבוהה שהונבעת מניתוב ההון לטובת הכלל.
6. להתאים את התפיסה הכלכלית כך שלא ההתעשרות הפרטית היא זו שניצבת כמטרת על אלא המכלול החברתי השלם - כזה שמשלב בין טובת הכלל לטובת הפרט באופן שונה מזה שהורגלנו בו מאז אמצע שנות השמונים.
כך ניתן ליצור בועת פיתוח פנים מגזרית במסגרת מדינתית כל עוד זו מאפשרת התאגדות חופשית. הכל חוקי, הכל כבר נוסה בעבר והכל כבר קיים בעולם בסדרי גודל כאלו ואחרים.
ולסיום, מילה נוספת על משבר האקלים - אין ולא תהיה לחברה האנושית, אפשרות להתמודד עם משבר האקלים, פקטור שאנו נוהגים לרוב העלים מהדיון בגלל שהוא מוסיף מורכבות כמעט אין סופית, אבל הוא פקטור קריטי, מתוך פוזיציה ניאו ליברלית.
לא יהיה ניתן להתמודד מול משבר האקלים כשטובת הפרט ניצבת בראש. לא יהיה ניתן לקבל החלטות לטובת הציבור הכללי כשהמניע היחידי לעסק הוא העשרת מעטים.
אני כבר שומע כיסאות רבים זזים בחוסר נוחות ושפתים ממלמלות "קומוניזם". אז לא, אפשר להרגע, מחוץ לפוזיציה הניאו ליברלית יש הרבה אפשרויות שניתנות לביצוע ושמשלבות בצורה אחרת בין טובת הכלל לטובת הפרט. לא מדובר בחזרת לתקופת ברה"מ וכם לא מדובר בהפיכת תל אביב לקיבוץ.
אנחנו באוטונומיה נכנסים לסיפור של הקהילות הקואפרטיביות מתוך נסיבות אחרות כמובן אבל לשם העולם ינוע. ואם לא ינוע למדיניות כלכלית קואפרטיבית כזו או אחרת, כנראה שהדיסטופיה ממש מעבר לסיבוב.
המקרה שלנו, של קהילה גדולה שעוברת למודל קואפרטיבי כדי לבצר לעצמה חברה טובה יותר ובריאה יותר בתוך הקשר של חברה מתפוררת, יהיה לפיכך מקרה בוחן שילמד גם בקהילות אחרות, בעוד מספר שנים ובהקשר של התמודדות עם משבר האקלים.
קישור לכתבה המקורית, אילת שני, הארץ:
https://www.haaretz.co.il/magazine/2023-05-24/ty-article-magazine/.highl...
קובץ המאמר להורדה:
https://drive.google.com/file/d/1OTsj07PXLV5Wqxm0MEr62TH7Lg2fdue/view?usp=drivelink
