תגובה למאמרה של שקמה ברסלר-שוורצמן, הארץ:
שקמה מסבירה היטב כיצד דמוקרטיה מהותית הופכת לדמוקרטיה פורמלית והופכת לכלי ריק שמשמש ככסות לרודנות. מצד שני שקמה טועה באופן מהותי ומציגה מיסקונספציה לגבי האופן שבו היא ומובילי המחאה מבינים את החברה הישראלית. טעות זו הגובלת בעוורון לנתונים הניצבים אל מול עיניינו ושעולים פעם אחר פעם ממערכות הבחירות, היא נחלתם של מובילי המחאה להגנה על הדמוקרטיה למן 2017. כן, המחאה להגנה על הדמוקרטיה לא החלה השנה, היא החלה בקבוצות שונות ב2017. היא קיבלה שמות שונים ודגשים שונים אבל זו תמיד היתה מחאה להגנה על הדמוקרטיה.
טעותם של מובילי המחאה להגנת הדמוקרטיה לדורותיהם באה לכדי ביטוי במשפט:
"אך הבחירה בין אי־נעימות רגעית לבין חיים תחת חוקי אבי מעוז ובצלאל סמוטריץ' — ברורה. הבחירה בין חיים במדינה נורמלית למדינה קיצונית — ברורה. הבחירה בין דמוקרטיה לדיקטטורה — ברורה."
לא נכון! לא נכון! לא נכון! זה לא מה שמראים הנתונים! ודווקא במקרה של מדענית היה מצופה להתבונן בנתונים כמות שהם ולא מעמדה אידאולוגית. מה "שברור" לשקמה ברור לקהל המרכיב את המגזר הדמוקרטי-ליברלי אבל לא ברור ולא תקף כלל וכלל למגזרים אחרים.
ישנם מגזרים שהקביעות האלו שמציגה שקמה לא משקפות את עמדתם בצורה נכונה ובמקרה הם גם רוב אלקטורלי. זו הסיבה שלמרות שהמחאה תופסת עצמה כ"צודקת" מערכות הבחירות מוכיחות שוב ושוב שהמחאה בסופו של יום צודקת בעיני עצמה. המחאה מאז 2017 כפי שבא לכדי ביטוי פעם אחר פעם ביום הבוחר, לא מצליחה לשנות השקפת עולם יסודיות בציבוריות הישראלית, ולסחוף את הציבור להציב את הדמוקרטיה כערך עליון. אלו הנתונים!
ישנם מגזרים שלמים שבהם ערכי הדמוקרטיה אינם מוצבים בראש סדר העדיפויות, ולעיתים הם בכלל במקום שולי. עמדות אלו בציבוריות הישראלית באות לכדי ביטוי שוב ושוב בכל מערכת בחירות למן 2019. אם הטענה של שקמה ומובילי המחאה היתה נכונה לא היה צורך במחאה כי הציבור מראש לא היה מעמיד עליו נבחרי ציבור שפועלים כבר שנים להשלטת משטר סמכותני. העובדות מספרות סיפור אחר.
מובילי המחאה הנוכחית כמו מובילי המחאה שלפניה מסרבים להכיר בכך שקיים ציבור שדעתו שונה מן היסוד, שקיימים מגזרים שדעתם שונה ושדפוסי ההצבעה שלהם משקפים מערכת ערכים שונה וסדר עדיפויות שונה. מבחינתם מדובר בתקלה שצריך לתקן ולא בעמדה שמשקפת תפיסת עולם. זו הסיבה שהמחאה, עוצמתית ככל שתהה, מעולם לא תחצה את גבולות המגזר הדמוקרטי-ליברלי, כי היא לא מוכנת להתבונן אל מעבר למערכת הערכים של המגזר הדמוקרטי-ליברלי.
בישראל ארבעה מגזרים מובהקים מבחינת אוריינטציה משטרית ולאומית: מגזר לאומני-יהודי, מגזר חרדי, מגזר לאומני-פלשתיני ומגזר דמוקרטי-ליברלי.
תמהיל הערכים שמיצגת המחאה הם כיום נחלתו של מגזר אחד בלבד, המגזר הדמוקרטי-ליברלי ולכן היא במהותה מחאה מגזרית.
אם רוצים להתבוננן במצב ולהבין כיצד מתקדמים הלאה חייבים להכיר בנתונים כפי שהם, להכיר בקיומן של מערכות ערכים אחרות, כאלו שבהן הדמוקרטיה לא תופשת ערך מרכזי ולגבש פתרונות שמניחים גם את קיומן של מערכות ערכים אלו.
אגב אני לא אומר לא לצאת להפגין. אני לא אומר לאף אחד מה לעשות. אני רק מציג עמדה שעל פייה, הפתרון למגזר הדמוקרטי-ליברלי לא יבוא ממחאה שמסרבת לראות את ההקשר הרחב שבתוכו היא פועלת. מי שרוצה לפעול למען פתרון למגזר הדמוקרטי-ליברלי, חייב לראות מעבר למערכת הערכים הספציפית המגזרית ולכן חייב להתבונן אל מעבר למחאה.
את זה אנו עושים ב democrat.co.il .
https://www.haaretz.co.il/opinions/2023-06-29/ty-article/.premium/000001...
