מדוע לא ניתן לחזור לאחור ומה זה בעצם אומר לחזור לאחור?
ברשומה קודמת שלי כתבתי פסקה עמומה:
כפי שהדברים מסתמנים, נכון לרגע זה יש בים המגזרי זרמי עומק שסוחפים עמוק לתוך המחנה על כדי סכנת טביעה בפתרונות שמתעלמים כליל מהתהליכים והדפוסים בחברה שהביאו אותנו עד הלום ומבטיחים שוב! עוד מאותו דבר. אני מאמין שדרך פרויקטים מסוג זה נוכל להציג את הצורך בחילופי פרדיגמה ואת היתרונות של הפרדיגמה החדשה ולהפוך לתנועת המונים.
אני מקווה שהמאמר יעזור לשפוך אור על דברים אלו.
פעמים רבות אני מזכיר בתגובות שלי ביטויים כמו דפוסי חברה או מבנה שיח. על איזה מבנה שיח מדובר, מהם הדפוסים עליהם אני מדבר, איך זה קשור לאופי הפתרון עבור המגזר הדמוקרטי ליברלי ומה אפשר ללמוד מזה לגבי פתרונות שונים שעולים לחילוץ המגזר הדמוקרטי-ליברלי מהמציאות הלא סימפטית בה הוא נמצא? אני אנסה לענות תשובה תמציתית אבל ממצה.
מבנה השיח הפוליטי המבוסס על המסמן שמאל - במצגות הרחבת השיח שהן בליבת המוטיבציה של תנועת כנען לכונן עצמה כפרדיגמה נפרדת, אני משתמש בכלים פוסט סטרוקטורליסטיים כדי להדגים את מבנה השיח הפוליטי שנוצר ע"י ממשלת נתניהו הקודמת. המצגות מראות איך התרחש תהליך שבו מבנה שיח פוליטי המושתת על הדיאלקטיקה שמאל-ימין עבר טרנספורמציה למבנה שיח אשר תומך השלטון אבסולוטי והוא הבסיס לדיקטטורה הנוכחית (שלא התחילה לפעול לפני חצי שנה אלא שנים רבות אחורה, עד שהובאה למצב יציב עוד בקדנציה הקודמת של נתניהו). מבנה השיח הפוליטי נשען על המסמן שמאל שמגדיר על דרך השלילה את המבנה כולו. הדיקטטורה היא מה שהוא לא שמאל. שמאל מופיע במבנה כמסמן קרי שמלה המופיעה רק בייצוג קולי מבלי שמחובר אליה ייצוג סמנטי (משמעות) וככזה ניתן לדמותו לחור שחור שבולע כל משמעות שדבקה בו. לכן הרטוריקה של להגיד על כל דבר שמתנגד לדיקטטור שהוא "שמאל" חוזרת על עצמה. כך מאיינים (הופכים לאין) כל ניסיון לצקת משמעות אחרת לתוך השדה הפוליטי.
כדי להבין דרך מטפורה איך מסמן מכתיב מבנה דמיינו שאתם נוסעים בחניון תת קרקעי של בניין משרדים גדול. בדרככם אתם עוברים ליד עמודים. אתם לא מיחסים להם חשיבות ולא מקדישים להם מחשבה אבל אלו העמודים עליהם עומד הבניין כולו. המציאות כולה המרחב של החניון והקומות שמעליו מעוצב כולו סביב העמודים האלו. כך גם ניתן לתאר אירועים במציאות דרך איתור של מילים המשמשות כעמודי יסוד לנרטיבים או למבנים חברתים. הסבר יותר רחב על מבנה השיח הפוליטי שעליו נשענת הדיקטטורה מופיע בסדרת מצגות הרחבת השיח ואלו שבאו אחריהן – "מנתקים את ביבי מנתניהו".
מה שאני כרגע לוקח מזה לצורך ההסבר זה את העובדה הפשוטה שהמבנה הזה הוא זו שמעצב את המציאות הפוליטית תחת המשטר האוניטרי (שלטון מרכזי) בישראל כל אימת שהליכוד ונתניהו אוחזים בשלטון. ההשפעה המבנית כל כך חזקה שלא ברורה ההרפתקה עם הרפורמה המשפטית שלמעשה לא הייתה נחוצה כדי לבסס שליטה דיקטטורית כי השליטה כבר קיימת. הרי הלך להם מצוין ב 2019 בלי לגרום למאות אלפים לצאת לרחובות. כל מה שהיה צריך זה לקנות את תמיכת המגזר החרדי עם התקציב (כפי שאכן קרה) והנה המגזר הלאומני-יהודי מסודר לארבע שנים לפחות.
מה שכן הצלחנו לעשות כבר ב2019 (גם מרכז-דמוקרטי וגם קבוצות אחרות) זה לשתול בשיח הפוליטי את המסמן דמוקרטי/ה וליצר איים בטוחים עבור הציבור הדמוקרטי ליברלי. האיים הללו התלכדו בחודשים האחרונים לכדי מגזר. המגזר הדמוקרטי-ליברלי נשען על אי גדול שתקוע למבנה הדיקטטורי באמצע השדה הפוליטי. האי הזה לא שולט בשדה אבל כן שלוט במבנה הפנימי שלו. וזה שיפור ניכר לעומת מהתרחש בעבר כשהשדה הפוליטי השתלט על עולם המשמעות של השמאל ולמעשה נטרל אותו כלול (רוקן את המלה ממשמעות והותיר אותה כמסמן ריק).
מה שחשוב להבין לגבי האי הדמוקרטי הוא שלא חשוב כמה כוח יש לו מבפנים ואילו פעולות הוא נוקט מבפנים כדי לעצב את הנרטיב הפנימי שלו, הוא לא שולט בשדה השיח הפוליטי שסביבו, הוא לא שולט במבנה הדיקטטורי. כל עוד מבנה השיח הדיקטטורי נשמר כל משמעות שמנסה לצאת לעזוב את האי ולבצע דריסת רגל בשדה השיח של המשטר, סופה להיות מאוינת. זו הסיבה שאני תמיד חוזר על הביטוי שדה שרוף כשאני מתייחס לשדה השיח הפוליטי שפועל תחת המשטר הישן.
המשמעות היא שלא ניתן לחזור ולבסס פתרון במסגרת השיטה האוניטרית, כמו למשל להקים מפלגה חדשה שתתמודד בבחירות הבאות, או לכונן חוקה בהסכמה, או לכונן להחזיר את מגילת העצמאות למרכז הבמה הרעיונית, או לחזור לפתרונות המבוססים על הדיאלקטיקה של שמאל-ימין או לכונן איזשהו פתרון הומניסטי או "מכיל" כמו שאנשים מסוימים מציעים.
ניסיונות לעצב מחדש את השיח הפוליטי תחת המשטר האוניטרי כאילו מדובר בסה"כ ברצון טוב או באיזשהו צדק אוניברסלי אלו פתרונות שלא מוכנים לקבל תמונת עולם רלטיבית, של מבני שיח המעוצבים ע"י השפה. אלו פתרונות שמתעלמים מקיומו של מבנה שמאיין כל ניסיון להחדיר לשיח משמעות שאינה חלק מהנרטיב שקבע הדיקטטור. הניסיונות האלו הוא כמו אנשים שנוסעים בחניון ומתעלמים מעמודי היסוד של הבניין. מבחינתם חשוב יותר המספר שכתוב על העמוד מאשר העמוד העצמו, כלומר שדה המשמעות חשוב יותר מהמבנה עצמו. כשבוחרים להתעלם מהמבנה מופיע סימפטום – תגובה שחוזרת על עצמה שוב ושוב ובכך היא פועלת בכדי לטשטש את המבנה שלוכד אותה.
ההסבר על מבנה השיח הפוליטי מבהיר לנו למה לא ניתן להמשיך ליצר פתרונות במסגרת המשטר האוניטרי ונדרשת פרדיגמה משטרית אחרת, כזו שתנטרל את המבנה הדיקטטורי אבל אין בה כדי להסביר מה תוכנה של אותה פרדיגמה חדשה.
זה המקום שבו נכנסות לתמונה מצגות מבוא לפדרציה. לכן אני תמיד מציין שמצגות מבוא-לפדרציה הן המשך של מה שהתחיל במצגות הרחבת-השיח מכיוון שהן מתוות אופי של פתרון פרדיגמטי.
מה שחשוב במצגות מבוא-לפדרציה הוא פירוט דפוסי החברה והמגמות שמובילים דווקא לפתרון של משטר פדרלי המבוסס על חלוקה מגזרית - פדרציה מגזרית. אני אסקור אותם בתמציתיות ובשביל הסבר מורחב יותר ניתן צפות במצגות או בערך פדרציה מגזרית שכתוב בוויקי.
1. מלחמת תרבות - הכוונה היא למלחמה הניטשת בין המגזר הדמוקרטי-ליברלי למגזר הלאומני-יהודי על ההגמוניה שבזרם הממלכתי. כל מגזר רוצה להיות זה שמכתיב את הנרטיב. מחד ישנו נרטיב של מדינת לאום דמוקרטית. מאידך נרטיב של דיקטטורה. למעשה כל מערכות הבחירות שהיו מאז 2019 הן מערכות שבהן הציבור יצא לבחור בין דמוקרטיה לדיקטטורה. מה שחשוב מבחינת הניצים הוא שמה שהם נוהגים לחשוב כזרם משותף, הזרם הממלכתי עבר איננו משותף. האשליה הזו גורמת לכך שהניצים טועים לחשוב שמי שישלוט בזרם המשותף יוכל לכפות את הנרטיב שלו על הצד השני. בפועל אין יותר נרטיב משותף שמחבר בין המגזרים ואין באף צד נכונות לקבל בהכנעה את הנרטיב של הצד שכנגד. אין כאן מבחינה זו ווקטור אחר שמוביל לפתרון מלבד הפרדות. הפתרון לא יכול לבוא בדרכים שפועלות לחיזוק הזרם הממלכתי או המכנה המשותף הרחב כי המבנה המשותף כבר חרב.
2. המצב הפוסט ציוני - מגילת העצמאות שהיא הייצוג הכתוב המרכזי שהפיקה התנועה הציונית מציגה בתוכה ציווי מובלע לשמירה על איזון בין שני ממדים. הממד הלאומי ישראל כבית לאומי לעם היהודי, והממד של זכויות אדם. נקרא לו הממד הדמוקרטי למרות שהמלה דמוקרטיה לא מופיעה במגילה. עד לשנים האחרונות פעלו ממשלות ישראל סביב נקודת האיזון הזו אלא שבשנים האחרונות תחת שלטון נתניהו האיזון הופר. ראינו את זה למשל בחוק הלאום שמעבר להיותו טוען את מה שכבר נכתב במגילה יש בו גם ניסיון לקבע נרטיב אלטרנטיבי, כזה ששם את הרוב היהודי בעמדת יתרון. ראינו את זה ביתר שאת בקבלה גורפת של נאשם בפלילים כראש ממשלה לגיטימי שזו כבר אנומליה מוחלטת בדמוקרטיה ייחודית. למצב הזה שבו האיזון הציוני בין יהודית לדמוקרטית הופר, ע"י ממשלות בראשות הליכוד אני קורא מצב פוסט ציוני.
מה שמיוחד במצב הפוסט ציוני זה שהוא מנתץ סופית את הסיבה לקיומו של זרם ממלכתי שנוצר סביבו ושהווה ליבה משותפת למערכות ערכים שונות בתכלית. הציווי המובלע לממשלות ישראל לשמור על ישראל כמדינת לאום של העם היהודי מחד, ומדינה דמוקרטית מאידך הוא זה שסביבו נוצרה בעבר מדיניות כור ההיתוך שמאוחר יותר גם לבשה צורה בשם הזרם הממלכתי. להיות ממלכתי פירושו לשרת את טובת העניין. איזה עניין? העניין של מדינת ישראל כמדינת לאום ומדינה דמוקרטית.
כלומר, הפתרון לא יכול לנבוע ממגילת העצמאות. מגילת העצמאות כבר איננה מהווה ליבה ערכית משותפת ולא ניתן להשתמש בה כמצפן לפתרון. ברור למה המגזר הדמוקרטי-ליברלי מעונין בה כבסיס לפתרון אבל יש בכך מן ההתעלמות מכך שמגזרים אחרים כבר פיתחו נרטיב שלא מבוסס על עקרון השקילות שבין מדינת לאום יהודית ומדינה דמוקרטית. ובאותה מידה גם לא ניתן לדבר על חוקה משותפת. אם האתוס המשותף חרב על בסיס איזה אתוס משותף תחוקק החוקה?
3. התחזית הדמוגרפית - תחזית אוכלוסיית ישראל לשנת 2056 של הלמ"ס צופה שחלקה שך האוכלוסייה החרדית בשנת 2065 יעמוד על 32%. המשמעות המשטרית היא ברורה. אם יתקיים משטר אוניטרי בישראל חלקם של החרדים בכנסת יהיה סביב ה40 מנדטים. אין ספק שהממשלה שתוקם תוקם עם רוב חרדי ואפשר להניח שהיא תכיל חרדים ולאומנים יהודים. אפשר גם לדמיין כיצד תראה המדינה ומה יהיה אופייה הרי במשטר אוניטרי האוחז בשלטון יכול לקבוע את אופי המדינה. המצב שיי לנו כיום הוא פרומו עדין לעומת מה שיקרה עוד 20 ושלושים שנה. איזה עתיד יש למגזר הדמוקרטי ליברלי המדינה שכזו?
מהסוגייה הדמוגרפית אנו מבינים שני דברים חשובים לגבי הפתרון:
ראשית אנו מבינים שהפתרון מבחינת המגזר הדמוקרטי-ליברלי הוא פתרון מגזרי כי בעמדת מיעוט הדרך היחידה לשמור על צביון ערכי היא באמצעות התכנסות פנימה. שנית אנו מבינים שהפתרון חייב לכוון לשיטת משטר שונה מזו האוניטרית. רק במשטר שבו יש למגזר הדמוקרטי-ממשל עצמי יהיה ניתן לשמר את ערכי התרבות הדמוקרטית ליברלית מבלי להידרס ע"י מערכות ערכים של רוב לאומני וחרדי.
4. תהליכים שעוברים על החברה הערבית - במובן זה אנו מזהים תהליך ברור של התבדלות מגזרית סביב נרטיב הכיבוש. מי שאחראי להאצת התהליך זו הרשימה המשותפת שלימים התפרקה. הרשימה המשותפת נקטה לכל אורך שנותיה קו לאומני שדוחה את הלגיטימיות של התנועה הציונית. כברירת מחדל אלקטורלית הובילה הרשימה המשותפת תהליך מגזריות מובהק שמסתייע בגיאוגרפיה קרי בעובדה שרוב הציבור הערבי מרוכז בישובים משותפים. אם יש מגזר שמאפייניו הן לאומ(נ)ים פלשתינים, הרי שפתרון עתידי צריך להתייחס לקיומו של אותו מגזר.
ההיבט השני הוא במציאת נוסחה לדו קיום יהודי ערבי עבור ערבים שרואים עצמם חלק בלתי נפרד מהמגזר הדמוקרטי ליברלי. איך משלבים יחד יהודים וערבים עם לאומיות שונה במרחב שמזמן לעיתים תכופות קונפליקט על בסיס לאומי? הפתרון שהוצע במצגות מבוא-לפדרציה הוא שהרגש הלאומי מקומו הלב. שני הצדדים יכולים לקיים מערכת משותפת אם הם יעבירו את הרגש הלאומי למקום פרטי, בליבו של אדם. עקרון זה הורחב לאחר מכן והפך לעקרון מרכזי בתפיסת הזהויות במסגרת הרעיונית של כנען. הזהויות הן ענין פרטי ולא חלק ממנגנון הכוח הפוליטי.
סיכום
אם נסכם את כל האמור לעיל ניתן לראות שפתרון למצב הדיקטטורי ובראיה לעתיד:
1. מצריך חשיבה משטרית שונה ולא יכול להתבסס על המכניזם של המשטר הקיים.
2. מצריך סוג של הפרדות בין מערכות ערכים שונות כדי לאפשר לכל מגזר לקיים את ערכין ללא קונפליקט מובנה עם מגזרים אחרים. זה מוביל לפתרון פדרטיבי.
3. מצריך התנתקות מפרדיגמה של הזרם הממלכתי וכמו כן לא יכול להשתמש במגילת העצמאות כבסיס.
4. מצריך הכרה בכל ארבעת המגזרים כולל במגזר הלאומ(נ)י פלשתיני שכן התהליכים העוברים על החברה הם תהליכי מגזור מובהקים.
5. הפתרון לגבי המגזר הדמוקרטי-ליברלי מצריך תפיסה חדשה של הזהויות כך שאלו לא יהוו בסיס לקונפליקט בבואנו לפעול למען טובת העניין. ומאידך לאפשר לזהויות ביטוי ולראות בזכות לבחירת זהויות זכות בסיסית. הנוסחה שנמצאה היא למקם את הזהויות כעניין פרטי משהו שהוא בליבו של אדם או בדלת אמותיו, ולנתק בין זהויות למנגנון הפוליטי. כך נמנע מראש הצורך בפוליטיקה של זהויות שמייצרת קונפליקטים בין קבוצות זהות שונות ונוטה להפעיל את הווקטור המחנאי במקום את הווקטור המגזרי.
ניתן לקרוא את המאמר כאן:
https://democrat.co.il/%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d/%d7%9e%d7%93...
