תשובה לאיריס: ככלל הדיקטטורה זו בעיה, אלא שבהשוואה ביו פתרון
הפדרציה המגזרית לפתרונות אחרים שעולים לאחרונה כמו למשל כינון חוקה, פדרציה על בסיס חלוקה גיאוגרפית של הארץ, חלוקת ישראל ליהודה וישראל וכו', הפתרון שלנו הוא הפתרון היחיד שניתן להתקדם בו ללא צורך אפריורי בקונצנזוס כללי של כלל הציבור מכלל המגזרים.
החסם של קונצנזוס כללי ביחס להסדר חברתי חדש, לא קיים בפתרון של פדרציה-מגזרית, שמבוסס על אוסף פעולות הנופלות תחת הכותרת של
פעולות התאגדות.
זו הסיבה שזהו פתרון ריאלי ולא רק אידאה אוטופית.
אני רוצה להתייחס למשפט שלך אין לך באמת דרך לאכוף את דרך החיים שלך - זה אולי נכון בדיקטטורה נוסח צפון קוריאה אבל לא בישראל. לפחות לא בשלב הנוכחי.
המבנה הדיקטטורי בישראל לא מבוסס על דיכוי בכח אלא על איון משמעות המסר של המתנגדים למשטר. איון המשמעות הוא סוג של דיכוי הפועל ברמת מבנה השיח ולא באמצעות הפעלת כח פיזי. הדוגמה הכי מוכרת ואקוטית שייש לנו לנושא של איון המשמעות מובאת בסדרת מצגות הרחבת השיח שניתן למצוא אליה קישורים באתר. שם מוסבר אין נבנה כאן לאורך שנים, מבנה שיח תומך שלטון אבסולוטי, דרך איון המשמעות של המלה שמאל והפיכתה למסמן ריק שתוחם 'על דרך השלילה' את המרחב הדיקטטורי.
המרחב הדיקטטורי בישראל מוגדר ע"י לא שמאל.
הדיקטטורה הישראלית היא בנוסח שלעיתים נהוג לכנותו דמוקטטורה. זהו שלד ריק של דמוקרטיה שכל מה שנשאר ממנו זו מסגרת פרוצדוראלית. המהות הדמוקרטית-ליברלית עוברת תהליך ממאיר של הכחדה. לכן הפתרון חייב להיות כזה שניתן לבצע בו פעולות ולא רק כזה שמיחל לחוזה חברתי חדש.
הפתרון של פדרציה-מגזרית עונה על הצורך הזה.
בדמוקטטורה יש מראית עין של דמוקרטיה, אלא שכל דעה אחרת מזו של המשטר, עוברת דיכוי מבני באמצעות ערוצי תקשורת, ע"י סימונה כלא לגיטימית. אצלנו בישראל הסימון של עמדה כלא לגיטימית מתבצע ע"י קטלוג העמדה באמצעות שימונה כשמאל. כל מה שמתנגד לדיקטטור זה שמאל.
לא מדובר במשמעות הסוציולוגית אן הפונקציונאלית של המלה שמאל אלא במסמן ריק - מלה שמופיעה בשיח בהעדר משמעות!.
כל מה שנוגד את עמדה הדיקטטור מוצא משדה המשמעות. ואת הפעולה מבצעים השלוחות של הדיקטטורה בתקשורת, אלו שלעיתים מכונים שופרות.
איך חומקים מהכלא המסמני הזה?
הנסיון לענות על השאלה הזו לפני כמה שנים הוא מה שהוליד את פרוייקט מרכז דמוקרטי (מרכז מלשון מקום מרכזי כמו מרכז חוגים) שלימים שינה את שמו ל כנען.
התשובה לדיכוי באמצעות מבנה שיח היא בעיצוב מחדש של מבנה השיח הפוליטי. לכן המצגות הראשונות שלאחר תקופת המחאה שלי, נקראו הרחבת השיח. המצגות האלו ובהמשך המצגות שנקראות מנתקוים את ביבי מנתניהו , מתרקות את מבנה השיח הדיקטטורי, מסבירות איך הוא נוצר ומספקות פתרון ראשוני. הפתרון הראשוני היה יצירה מלאכותית של מבנה שיח חדש המסמן מרכז דמוקרטי . המלה דמוקרטיה על שלל הטיותייה פשוט הוחדרה לשיח באופן מלאכותי. זה מה שהמצגות מתארות.
הפעולה של עיצוב שדה השיח היא מה שמאפיינת את כנען והיא גם מה שמאפשר לי לטעון שכנען יכול לפרוץ ולגדול גם בתנאים של דיקטטורה. כל עוד פעולת ההתאגדות חוקית בישראל, איש לא מונע מאיתנו ליצר פרוייקטים עבור ולמען המגזר הדמוקרטי-ליברלי. השלם הגדול מסכום חלקיו של הפרוייקטים הוא מה שלימים יכונה האוטונומיה הדמוקרטית ליברלית.
הפעולה שלנו משלבת מחד יציקת מהות דמוקרטית-ליברלית. זה מה שאנו עושים עם הפרוייקטים.
מאידך אנו פועלים כל העת ברמת מבנה-השיח, הן ברמת מעקב אחרי התפתחות הדיקטטורה, הן ברמת מעקב אחרי מבנה שמתחיל להווצר כתוצר לוואי של המחאה, והן ברמה של הרחבת השיח והפיכת המסמנים בשיח שלנו של כנען לנוכחים בשיח הכללי.
ספציפית לגבי המחאה, איננו מתנגדים למחאה אבל אופי הפעולה שלנו שונה. גם הווייב כאן בדיונים שונה. כפי שאמרתי כמה פעמים, אנחנו עוסקים בהתאגדות ולא בהתנגדות.
הדגש שלנו הוא על פעולה יוצרת ולא על פעולה מתנגדת.
כל עוד מרחב הפעולה פתוח בפניינו אנו חייבים לנצלו כדי לקבוע עובדות בשטח, ובעצם ליצור כאן שינוי חברתי שבא מרמת השטח ולא מאיזושהי מפלגה או ממקור פרלמנטרי. הפרלמנט מבחינתנו זה המשטר ישן משהו שעומד להיות מוחלף בעוד מספר שנים.
חשוב להבין שהמחאה היא זו שמלאה את הפונקציה של כינון המגזר הדמוקרטי-ליברלי. כשלוש שנים אני טוען שהזרם הדמוקרטי ליברלי חייב לכונן את עצמו ולהכיר בעצמו מגזר. דיברתי לקירות. באה המחאה ועשתה את זה על בסיס הפלטפורמה המסמנית של דמוקרטיה שאנחנו וקבוצות אחרות שתלנו בשדה לפני מספר שנים.
אבל זה לא נגמר כאן, כי לאחרונה המחאה שהחלה כתהליך של בידול, תופסת מימדים של בדלנות. ישנם מקרים שרואים איך מחאה שמובלת ע"י אנשים שמגדירים עצמם כליברלים, מנסה בסיטואציות מסויימות למשטר את השיח או לפעול כדיכוי. קורים כאן תהליכים רבים וכמו שייש במחאה ווקטור שפועל לטובתנו כך יש במחאה ווקטורים שפועלים כדי להתנגד לתהליך שאנו מנסים לקדם כאן. זה נושא לרשומה נפרדת.
מה שחשוב להבין הוא שפדרציה מגזרית היא פתרון ריאלי. פתרון שלדעתי גם ימצא אוזן קשבת בעתיד בקרב המגזר החרדי (תקראו את המאמר של איתי משיח).
עיקר ההתנגדות לפתרון שאני כרגע מזהה הוא לא מכוון הדיקטטורה (קרי המגזר הלאומני-יהודי שעושה שת"פ עם המגזר החרדי) אלא דווקא מכוון הזרם הממלכתי השמרני שמשתלט על המחאה וכפי שאמרתי הופך אט אט בכח המחאה לזרם בדלני ובעצם חותר תחת רעיון הממלכתיות שמיצג חיבור רב מגזרי, ומנסה בכל הכח לנכס אתוסים משותפים לעצמו (למשל השכול). אכתוב על זה בעתיד.
