סיכום מפגש מתאריך 30/04/2023
מבוא לפרויקט פיילוט תיכון.
הנה מספר תובנות שעלו אצלי בעקבות המפגש בנושא
העקרון של מערכת חינוך עצמאית: - קביעת תוכנית הלימודים היא בעלת משמעות קריטית ליכולתנו ליצר מערכת חינוך עצמאית. כיום יש שני הישגים מוכרים שמציינים אבן דרך מוכרת ובעלת ערך להמשך הדרך של הבוגר:
1) מבחני הבגרות שמוכרים כקריטריון (יחד עם פסיכומטרי) לקבלה ללימודים באוניברסיטאות.
2) תואר ראשון שהוא תנאי כמעט הכרחי בקבלה לעבודה במספר רב של מקצועות, וגם משמש כבסיס לתואר שני, או כקריטריון לתואר-ראשון אחר באוניברסיטה אחרת.
מבחני הבגרות נשלטים ע"י משרד החינוך והם חלק מהמערכת המשטרית הקיימת, זו שאנו רוצים להחליף בעתיד וזו שמאילוציה אנו שואפים להשתחרר. תאורטית ניתן להציע מסלול מקביל לבגרות, ויכול להיות שזה באמת יתווסף בעתיד. הבעיה עם בחירה שכזו היא שיכול לקחת הרבה מאוד זמן עד שמסלול כזה יזכה להכרה של המל"ג. לכן הבחירה שלנו, אם אנו רוצים לספק מוצר מוערך, היא בין תוכנית לבגרות לבין תוכנית לתואר. אם אנו בוחרים תוכנים לבגרות אנו בעצם מאבדים את העצמאות שמאחורי העקרון "מערכת חינוך עמצאית" ובעצם מבטלים את המטרה שלשמה התכנסנו. ולכן אם ברצוננו להציע מסלול לתיכון שהוא חלק מזרם חינוך עצמאי הבחירה היא ברורה: זה חייב להיות מסלול לתואר. ומה שמתאים לזה לפחות ממבט ראשון ובאופן מיידי זה מסלול לתואר של האו"פ.
בידול ויתרון תחרותי: חטיבה ותיכון הם סוג של שירות שנתפס אצל הורים כמוצר לכל דבר. כל מי שייש לו ילדים בגיל חטיבה ומעלה יודע שסביב נושא בחירת בית הספר יש תעשיה שלמה, וחגיגה שלמה. במיוחד בקרב קהלים מבוססים של הציבור הליברלי שהם גם קהל היעד שלנו. הורים וילדים מתיחסים לבחירת בית הספר בצורה מאוד רצינית לעיתים עם השקעה כספית עצומה. לכן כשאנו באים להציע תיכון אלטרנטיבי, שהוא חלק ממערכת חינוך חדשה ולא מוכרת, אנו חייבים לדבר על בידול. ה"מוצר" שאנו מציעים חייב להציע משהו אחר ושונה כדי שהורים יהיו מוכנים להסתכל על האפשרות החדשה שאנו באים להציע.
אנו לא יכולים לצאת מהנחה שהורים יבחרו רק על סמך אידאולוגיה ולכן אנו לא יכולים להציע את אותו הדבר רק במסגרת אחרת. זה חייב להיות מוצר שמציע משהו אחר, שונה מאוד וגם טוב יותר. לכן אנו לא יכולים וגם לא רוצים להציע מקום טוב יותר לעשות בו בגרות כי כבר יש מקומות טובים. אנו לא יכולים למשל להתחרות במוניטין כמו של כפר הירוק. אנו כן יכולים להציע משהו אחר, שונה בתכלית, ולדעתי גם שווה יותר. אנו יכולים להציע מסלול שבו רוב התלמידים יגיעו עד גיל הגיוס עם שלושת רבעי נקודות הזכות הנדרשים לתואר. במצב שכזה ניתן לדחות את הגיוס ולסיים את התואר. אלו שלא ירצו לדחות יוכלו לעשות שירות ואז להמשיך את השנה+ שנשאר להם. השורה התחתונה היא שלרבים מהבוגרים בגיל 19-20 כבר יהיה תואר ראשון, ולרוב הבוגרים בגיל 22-23 יהייה תואר. תואר שמייתר את הצורך בבגרות. להציע דבר כזה נראה לי מאוד אטרקטיבי. כמובן שנצטרך לבדוק זאת בסקרים.
הכנה תואר: הקורסים באוניברסיטה הפתוחה בנויים כך שהם מספקים את כל החומר שנדרש להשלמת הקורס. האוניברסיטה כשמה כן היא, פתוחה לכל ללא דרישת סף לקבלה ללימודים. הקריטריונים מבוססים על עמידה במטלות וקורסי חובה שעשויים להשתנות ממסלול למסלול. אני כן חושב שנצטרך לפתח הכנה מיוחדת אבל אני חושב שההכנה הזו צריכה להתבסס על תכנים לתואר. זה דורש בדיקה מעמיקה יותר אבל הנה דוגמאות:
אנגלית ברמה A (אם אני זוכר נכון) זה חובה. התהליך מתבסס על מבחני מיון וחלוקה לרמות. כלומר לימודי אנגלית לתואר זה נושא שכבר יש לו פתרון במסגרת האו"פ. סטטיסטיקה זה חובה. זו דוגמה למקצוע שיכול להיות שתדרש לו הכנה מסויימת.
יש מקצועות שאנו נרצה שתלמידים ילמדו כסוג של מקצועות ליבה בלי קשר לתואר. במקרים כאלו שווה לבדוק אם אפשר לקחת קורסים קיימים ולהפוך אותם לקורסי חובה לתואר בתוכנית הבית ספרית. למשל במקום ללמד את התוכנית לבגרות לאזרחות אפשר להציב את הקורס: "ממשל ופוליטיקה במדינת ישראל" כקורס חובה. הטבלה שכאן יכולה לעזור לנו במשימה. זו רק דוגמה, לשימוש בקורסים קיימים כבסיס להכנה. הנקודות מאותם קורסים נספרות כנקודות זכות.
שילוב לימודים במגרות עם לימודי תואר: לא רלוונטי עבור רוב האוכלוסיה.זה מצב שבו הלימודים לתואר מוצגים כסוג של תוכנית העשרה. זה כבר קיים במערכת וזה יוצר עומס אדיר על התלמיד. אני אומר את זה בתור אב לתלמיד שלמד בתוכנית בר-אילן שזו תוכנית העשרה למסלול מואץ במתמטיקה, כלומר אותו עקרון של לימודים שבאים כהעשרה. זה עומס אדיר שבקלות יכול להתנגש עם צרכים נוספים שייש לנוער בגילאי תיכון שהוא גיל מאוד סוער.
גמישות: מי שמכיר את התיכון כיום יודע שייש טווח בחירה גדול של מקצועות לימוד. כלומר יש גמישות רבה מבחינת תכנים. אלא שיש מימד אחר של גמישות שהוקרב על מזבח המצוינות - גמישות בזמן. בית הספר, לפחות מההתרשמות שלי כאב לתלמיד בכפר הירוק הוא כיום מקום עם הרבה יותר בחירה אבל גם הרבה יותר לחץ ועומס ממה שזכור לי.
בי"ס שמציע מסלול לתואר של האו"פ יכול כן לספק את שני העולמות. מחד גמישות בתכנים באו"פ היא עצומה. המסלול לתואר ראשון במדה"ח (לדוגמה) של סטודנט א' יכול להיות מאוד שונה מזה של סטודנט ב' ושניהם יקבלו את התעודה. אין כיום גמישות תוכנית ברמה כזו בתיכון הממלכתי.
מצד שני גמישות בזמן ויכולת של תלמידים לווסת את העומס ע"פ בחירה. אנו אמנם מציעים מסלול לתואר ואומרים לתלמיד, עם תשקיע ככה וככה (נניח אם תעשה חמישה קורסים בשנה בממוצע), אז תגיע לגיל גיוס עם יותר מחצי תואר, ותוכל לבקש דחייה. מצד שני אנו אומרים לתלמיד שאם הוא יבחר להשקיע פחות, כי נניח יותר חשוב לו דברים אחרים בחיים, עדין הוא יכול להיות במסגרת. הוא פשוט ישיג פחות נקודות זכות, אולי לא יגיע לסף הדרוש לדחיית שירות, אבל מצד שני הוא כן יהייה במסגרת וכן יצבור נקודות זכות לתואר. הבחירה לעשות פחות זו הבחירה שלו. היכולת להקים מערכת שמאפשרת ספקטרום כזה של גמישות במקום אחד, לא קיים כיום. זה או להיות בתוך מכונת ציונים או בבי"ס דמוקרטי. תכלס זה בדיוק היחוד של האו"פ, שזה בנוי עבור אנשים שגם עובדים תוך כדי לימודים, כלומר בנויי כך שהפרט יכול לווסת את העומס.
סדרי עדיפויות בתהליך הקמת הפיילוט: לדעתי אנו צריכים לשים את נושא הרגולציה ובדיקת היתכנות בסדר עדיפות גבוה וכמה שיותר מהר להגיע להבנה, מה אפשר לעשות, מה המגבלות, ואיך ניתן לעקוף אם בכלל. ככה נוכל להמנע מלבנות מגדל גבוה באוויר ואז לגלות שלא ניתן לעשות את זה. לכן אני חושב שהדבר הראשון שאנו צריכים להתעסק בו ברמת הדיונים והמחקר זה בדיקת ההתכנות. גם מול החוק, גם מול משרד החינוך, גם מול האו"פ, גם לאסוף מידע מתוכניות פרטיות קימות. לאסוף את כל המידע שצריך כדי להבין מה ניתן לעשות לפני שמתחילים לתכנן.
