קהילת כנען - היסטוריית הודעות

אנחנו לא צריכים בגרות.
אנחנו מציעים גישה הוליסטית, מורים טובים, תכנית מרתקת (לא חייבים ללמוד את הפרקים לבגרות, אפשר ללמוד על ההסטוריה של סין גם, נניח)
וכן, גם קורסים שמזכים בהתחלה של תואר.
יום לימודים מלא, לימוד משולב תרגולים וארוחה חמה בצהרים

אני מסכים עם הגישה העגולה (ההוליסטית) ככה התיחסתי לתואר שלי. נשים רגע את הערכים בצד, לרגע לא טענתי שלא צריך אותם. ברגע שנציע להודים את התיכון מה בעצם נציע להם? כי היום כשמגיעים ליותם פתוח מאוד ברור מה מציעים לך. צמיעים לך מסלול משודרג לבגרות.

הערכים הליבראלים שבית הספר מציע כבר הבסיס הזה הוא משהו.
העובדה שבית הספר מוכוון קהילה ספציפית. והנקודות לתואר נותנות פור ברישום לעתודה.

אנחנו יכולים לעשות A/B לשתי הגישות כשנגיע לגשר

תשובה ושאלה לגל:
אני רואה את זה בצורה שונה. אני חושב שעצם השימוש בתבנית קבועה שמגדירה מהם לימודי לימה חשובים, גורמת אצל רבים מהם לנתק מוחלט בין המוטיבציה לבין הלמידה. נתק שנמשך שנתים שלוש. תלמידים רבים לומדים חלק מהמקצועות פשוט בשביל להשיג את הקריטריון לאוניברסיטה (הבגרות), ולא מגלל שזו נטיית ליבם. מוטיבציה ממקור חיצוני היא הרבה פחות אפקטיבית ללמידה. לכן גם שוכחים הרבה רגע אחרי המבחן. צריך להבדיל בין ידע מוקדם למיומנויות אזרחיות (ששם אולי צריך לקחת מהדברים של וורד אתמול ולחשוב על זה לעומק).
בחינת ידע מוקדם יש דברים שהאו"פ נתן להם מענה. כמו אנגלית שאם לא מגיעים במבחן התאמה לרמה A, לומדים כמה רמות עד שמגיעים לרמה נדרשת. יש תחומים שיתכן שאנחנו נצטרך לתת או להמציא מענה. אינפי למשל זה משהו שלומדים לתואר. אבל אולי נצטרך להמציא מעין שלב הכנה. בכל מקרה באופן שאני רואה את זה, חטיבה זה שלב לימודי הליבה. תיכון זה שלב שבו הבחירה האקדמית צריכה להיות מכוונת למוטיבציה לפי תחומי ענין. הלימודים לתואר באו"פ מוכווני מוטיבציה וניתן להרכיב תואר ע"פ תחומי ענין. באוא שאני רואה את התיכון ההיפוטתי הזה, הלימודים לתואר הם לב הענין , לא העשרה.

השאלה: איך את מדמיינת תיכון כזה מבחינת מה שהוא מציע לתלמיד מבחינת מסלול. מה "מוכרים" להורים כדי שהם יסכימו לשלוח את הילד לתיכון כזה?

השימוש בשפה מוצרית עלול להשמע מוזר אבל מי שהיה בימים פתוחים, למשל בכפר הירוק או בתלמה ילין יודע שאלו אירועי מכירה שבםהם מהדירים את בי"ס כדי למשוך קהל איכותי.

שאלה טובה. מצטרך לחקור. אני יודע מנסיון בבית שמסגרות העשרה מחד נותנות בוסט ענק! ליכולות, מאידך יכולות להיות מאוד מלחיצות. אני מניח שיהיה צורך ללמוד איך להגיש את הדברים במתינות וגם ללמד את הנוער לצרוך במתינות ולהנות מהדרך. למשל לא להציג את זה כך שאחרי שלוש שנים יש תואר כי שה באמת לא ריאלי לרוב רובם של התלמידים.
העטיפה תהיה כאן מאוד חשובה.

גם צריך לקחת בחשבון שלפחות כמו שאני רואה את זה, אין מסלול אחיד שכולם הולכים בו. יש גם אפשרות לווסת את כמות הקורסים כל סמסטר. אפשר להגביר אפשר להחליש. זה משהו שלא קיים כמעט בבי"ס רגיל.

אני מאוד מתחברת למה שאמרת.

ומה לגבי או"פ, האם זה גם נחשב מבחינצתם למסגרת? והאם יש הגבלה להיות חבר בתנועת נוער? שוב כמעקף למגבלות וכהשלמה לתכנים שהאו"פ לא מספק כרגע?

נחקקו