אתמול נתתי רקע כללי על
פדרציה מגזרית ואחד הדברים שעולים מן ההסבר הוא, שפדרציה-מגזרית יכולה להתקיים ללא גבולות גיאוגרפים משום שהיא למעשה המשך ישיר של דפוסי חברה שכבר מתקיימים, מצב המציין את שלב ההבשלה של תהליך המגזור שעובר על החברה בישראל. תהליך שכבר מתרחש לאורך שנים ללא צורך בחלוקת המרחב הפיסי ליחידות מובחנות, אלא על דרך חלוקת המרחב התרבותי למערכות ערכים נפרדות.
לכן, היצוג המשטרי הפורמלי והעתידי של תהליך המגזור, שזו דרך אחרת לומר פדרציה מגזרית, אינו נשען על חלוקה גיאוגרפית אלא על חלוקה מנהלתית. בעתיד של פדרציה-מגזרית אנשים לא צריכים לחיות במקום מסויים בכדי להנות מהזכות להשתייך למערכת הערכים המועדפת עליהם. הם פשוט צריכים להצביע לאחד מארבעה ממשלים שחולקים מרחב משותף מחד ואוטונומיה תרבותית כלכלית מאידך. השתייכות לאוטונומיה מסויימת פירושה אפשרות להינות ממערכת שירותים יעודית לאותה אוטונומיה, שנשענת על סדרי עדיפויות שעשוים להיות שונים בין מגזר אחד למשנהו.
היום אני אתמקד בשאלה, איך התהליך שאנו מובילים בכנען, יכול להתקיים בתנאים של שלטון אבסולוטי.
כדי להבין את התשובה צריך להסתכל על התהליך שאנו מכנים מהפכה משטרית בצורה הפוכה, מזו שהמיאה בוחרת ליצג. במקום לראות בהפיכה המשטרית סוף אל תקופתה החופש או איום קיומי, צריך להיות מסוגלים להסתכל עליה גם כחלק בלתי נפרד מתהליך המגזור. כשמסתכלים על העניין באופן כזה ניתן לראות את ההפיכה המשטרית כארוע שיעודו לכונן תודעה מגזרית וליצור מגזר לאומני-יהודי מובחן. מהזוית הזו המהפכה לא נועדה במהותה להרוס לליברלים את מצב הרוח או לכלוא אותם בגטאות, אלא לגבש את המגזר הלאומני יהודי ולהנכיח אותו במרחב.
המהפכה המשטרית היא מימוש תהליך המגזור עבור המגזר הלאומני-יהודי, וה"שופרות" בתקשורת, או ערוץ 14, הם בוני הנרטיב. והנרטיב הזה הוא אכן שונה ומבודל מהנרטיב המוכר בדפוס הממלכתי.
אז למה הם צריכים לעשות את זה דרך השתלטות מוחלטת על משאבי הכלל, למשל דרך השתלטות על מערכת המשפט? למה שלא יתמגזרו להם בצד, בלי להרוס לליברלים את היום?
מאותה סיבה שהמגזר הדמוקרטי-ליברלי מניח שמערכת הערכים שלו היא זו שצריכה לחול על הכלל.
שני המגזרים פועלים להנכחת הבידול שלהם דרך נסיון להגיע לעמדה הגמונית בזרם המרכזי ולדחוף הצידה את המגזר האחר. שני המגזרים כבולים בפרדיגמה החברתית של הזרם הממלכתי, ולכן שניהם מנהלים מלחמת תרבות על השליטה בכח לקבוע מהו המכנה המשותף.
מערכת ההפעלה המשטרית (משטר-אוניטרי) מביאה אותם לכך שמה שאמור לבוכ לכדי ביטוי כבידול, יוצא החוצה כבדלנות. מה שאמור לבקוע החוצת כמגזר, פורץ החוצה כמחנה, שני מחנות ניצים. שני המגזרים לא בשלים עדין לראות את עצמיותם כאחר, לכן הם גם לא מסוגלים להכיר באחרות של הצד שכנגד.
זוהי מלחמה בין מגזרית על הכח לקבוע מהו הנרטיב של הזרם המרכזי. הממלכתי שבעבר שירת את היכולת לקבץ גלויות הוא היום באג חברתי שגורם לשתי תוכנות מאוד שונות, לנהל מאבק על אותם משאבים.
אם כך, אם מסתכלים על האירוע כמלחמה בין מגזרים, כחלק מתהליך המגזור, מבינים שגישה שפועלת באסטרטגיה של קידום תהליך המגזור איננה סותרת את המצב, אלא מנסה להוביל אותו להסדרה.
באופן פרדוקסאלי, השלטון הדיקטטורי מסייע לתהליך המגזור להבשיל כי הוא מאלץ אזרחים משני נמגזרים המיצים, שמסרבים להכיר בתהליך ההבדלות להודות בו. זה לא קורה באופן מיידי אבל זה קורה.
לכן המהפכה המשטרית, היא האירוע שאיפשר למיזם הכנעני לנער מעל עצמו את האבק שהצטבר עליו ולעבור לשלב המימוש. כנען כמיזם קיים כבר שלוש שנים. ללא המהפכה המשטרית, סביר להניח שלא ממש היתם שומעים עליו.
אם לסכם עד כאן, עצם העובדה שהתהליך של כנען פועל כדי לחזק דפוסי חברה קיימים ולא יוצא נגדם, הופכים אותו לבלתי תלוי במשטר הקיים. התהליך החברתי שעובר על ישראל גדול מהמשטר הנוכחי. אנו פועלים בזרימה עם תהליך חברתי שקיים זה מכבר. משטר כזה או אחר הם רק הקליפה. כל עוד המשטר לא מונע מאיתנו פעולות שמהותן התאגדות, אין שום דבר שעומד בדרכנו פרט למחשבה שתקועה בפרדיגמה הממלכתית.
אם רוצים לחפש דוגמה אפשר להסתכל על התהליך שעבר על החרדים מקום המדינה. החרדים הצליחו לבנות את עצמם כמגזר למרות שהמשטר הדמוקרטי-ליברלי ששלט בזרם הממלכתי עד לפני מספר שנים, נתפס אצל רבים מהם כמשטר עויין. המשטר העויין לא מנע מהם את תהליך ההתכנסות פנימה וכינון האוטונומיה שלהם. הם עסקו בהתאגדות מתמדת, למשל בנו מערכת חינוך נפרדת, תוך ניצול נקודת החולשה של המשטר האוניטרי (שייש בו רק מרכז אחד), והתוצאה היא מגזר אוטונומי למדיי. אולי לא אוטונומיה מוחלטת אבל כן אוטונומיה במימדים רבים.
ומה יקרה אם בעתיד המשטר הדיקטטורי יקבל סממנים של "צפון קוריאה" ופעולת ההתאגדות תאסר בפקודה של השליט העליון. אם זה יקרה כדאי שנהיה מוכנים להלחם. וכדי להלחם כדאי להתארגן מראש. כדאי למשל לכונן עמצאות כלכלית שיכולה להפעיל מכבש לחצים על נסיונות חבלה. כדאי לקבוע עובדות בשטח החינוך העצמאי כבר בשנה הבאה, מאשר להמתין ליום שבו פרורום קוהלת בשילוב חכי"ם של עוממה יהודית יכתיבו פרקים שלמים בספר האזרחות. כדאי להתאגד וליצר משקל סגולו ערכי, כי השיטה הטובה ביותר לעשות הפרד ומשול זה לגרום לאנשים לפעול כאילו אדם לאדם זאב. לכן כולנו נצטרך בשלב מסוים להחליף דיסקט ולהיות מסוגלים לאמץ חלק מהעקרונות של קואופרציה, כי אין התכנות להווצרות מיקרוקוסמוס כלכלי חברתי, בתפיסה שלא מסוגלת לשלב בין טובת הכלל לטובת הפרט. הדרך הכי טובה של ממשל לעשות הפרד ומשול בלי להפעיל דיכוי אקטיבי (נניח לכלוא אנשים) היא לשכנע את הציבור שהדבר הכי טוב בשבילו זה שכל פרט יעשה רק לביתו, בלי להיות מסוגל לראות את טובת הכלל.
בערב אמשיך לגבי הנושא של המיסים שהוא בעצם ביטוי להיבט מרכזי של מערכת כלכלית אוטונומית.
