ברביעי וחמישי הסברתי את הרקע ל
פדרציה מגזרית, מדוע זו גישה ריאלית ומדוע ניתן להתקדם בתוכנית האוטונומיה, שהיא חלק מרכזי בתהליך המעבר לפדרציה מגזרית, גם בתנאים של משטר דיקטטורי.
היום אסביר על ההיבט הכלכלי שמאחורי ההתאגדות האוטונומית. איך בכלל יכול להתקיים מיקרוקוסמוס כלכלי שמספק פלטורמה כלכלית לאוטונומיה
ואיך בכלל ניתן לקים אוטונומיה אם אנחנו לא מחליטים לאן המיסים הולכים?.
הדבר הראשון שצריך לעשות בו הבחנה כששואלים על
האיך הוא התקופה אליה מתיחסים. ה
איך בעתיד של פדרציה מגזרית שונה מה
איך בהווה של משטר אוניטרי. לגביי העתיד קל יותר לדמיין שלאחר שהוסדרה שיטת משטר חדשה, הוסדרה גם מערכת המיסוי שתפעל בו ושחלקה מתקיים ברמה הפדרלית, וחלקה האחר ברמת האוטונומיה.
אבל איך הדברים יכולים להסתדר עד אז, אין בכלל יתכן מיקרוקוסמוס כלכלי, נפרד מהכלכלה המדינתית, כאשר השלטון הוא שלטון מרכזי ואנו לא שולטים על מערכת המיסוי?
המונח המרכזי שאני משתמש בו כדי לענות על השאלה הזו הוא ניתוב הון, נושא שגם הסברתי ביום שלישי במצגת נפרדת שנועדה לפתח דיון בקבוצת הכלכלה. ניתוב הון הוא אוסף של פעולות שגורמות להזרמת כסף של אזרחי האוטונומיה ועסקים בבעלותם שרשומים באוטונומיה אל פרויקטים של האוטונומיה. לדוגמא, אם אני מתיחס לפרויקט פיילוט תיכון אז אפשר לדבר על הזרמת כסף שנועד לרכוש לתלמידי התיכון קורסים אקדמים מהאו"פ.
ניתוב ההון מהכלכלה המדינתית אל פרויקטים של האוטונומיה, הוא הבסיס הכלכלי עליו נשענת האוטונומיה בתקופה שבין המשטרים (התקופה שתחילתה בימיינו ושתמשך עד שיוחלף המשטר לפדרציה מגזרית).
הנה כמה דוגמאות לפעולות שמעבירות כסף מהכלכלה המדינתית לתוך כלשלת האוטונומיה:
1. מיסי חבר שמשלמים אזרחי האוטונומיה.
2. מיסי עסק ואגרה שנתית שמשלמים עסקים רשומים באוטונומיה.
3. העברת תרומה לעמותה שבבעלות האוטונומיה, למשל בפרויקט מימון המונים, כנגד חשבונית מוכרת למס.
4. תאגיד או תאגידים קואופרטיבים בבעלות האוטונומיה, שמוגדרים ככאלו שנועדו להשקיע בפרויקטים חברתים, שמספקים שירותים שונים ואת הרווחים משקיעים בפרויקטים של האוטונומיה. לדוגמה רשת מרכולים בבעלות קואופרטיבית, חברה להשכרת רכבים מרכב שיתופי, בנק קוואפרטיבי, חברת ביטוח, חברה שמספקת שירותי חשבונאות לעסקים רשומים במחיר נוח שמסייע להקטנת התקורה ובכך גם תורמת לסביבה עסקית אוהדת ועוד ועוד.... הרעיון הקואופרטיבי מאוד פשוט, מחד תאגיד שמספק שירותים ברמה גבוהה, מצד שני מקור תעסוקה שנותן עדיפות תעסוקתית לאזרחי האוטונומיה ומצד שלישי, היות שמדובר בתאגיד לטובת הציבור, הפניית הרווחים לפיתוח פרויקטים, למשל לרכישת קורסים מהאו"פ עבור תלמידי תיכון, או לתלום למנחי ההוראה וכו'.
התוצאה שמופקת משילוב השיטות הנ"ל, שכולן חוקיות וקימות זה מכבר היא הווצרותו של מיקרוקוסמוס כלכלי שמסוגל לתמוך בפרויקטים של האוטונומיה. השיטות האלו לא משנות את שיטת המיסוי הקיימת ברמה המדינתית, אלא משתמשת בה באופן חוקי, בדרכים דומות לאופן שבו תאגידים מתנהלים כדי לקדם השקעה בפיתוח עתידי. בדיוק כפי שתאגיד שהוא חברה בע"מ יכול לתכנן את מדינית תזרים כך שרווחים יושקעו בפיתוח מוצרים עתידים כך שהמאזן השנתי ישאר מאופס או אפילו בחוב, כלומר לא צוברים רווחים אלא משקיעים את הכל בפיתוח עתידי, כך יכול גם תאגיד שיתופי של האוטונומיה, או אפילו תאגיד פרטי רשום באוטונומיה לפעול. הבעלים של תאגיד יכול להחליט שהרווחים מושקעים בפיתוח עתידי. כשמתסתכלים על ניתוב הון באופן מערכתי ניתן גם לראותו כסוג של תכנון מס קולקטיבי. או במילים אחרות, יכולת של קהילה בתוך המדינה לקבוע סדרי עדיפויות עבור עצמה באמצעות השקעה בפרויקטים וניתוב של הון פרטי לפי סדרי עדיפויות שונים מאלו של המדינה.
וכל זה קורה באמצעים חוקים בתוך מערכת מיסוי קיימת. ניתן אפילו לראות איך מנגנון כזה מגלגל מע"מ לטובת פרויקטים. לדוגמה, אם אני בעל תאגיד שמספק לאזרחי קצה שירות בתשלום אני חייב לגבות מהם מע"מ עבור השרות. אז אני לוקח את הרווחים (הכנסות לאחר ניקוי ההוצאות למשל משכורות) ומשתמש בהם לקנות משאבים עבור פרויקטים, נניח קורסים של האו"פ לתלמידי תיכון. על כך אני משלם מע"מ לאו"פ. המע"מ שגביתי מהלקוחות מתקזז אל מול המע"מ שהעברתי לספקים חיצונים (האו"פ). התוצאה היא שגילגלתי את המע"מ שגביתי מהציבור לטובת פיתוח פרויקטים לטובת האוטונומיה. או במילים אחרות גרמתי להפחתת המיסים שהמדינה מקבלת דרך מע"מ וגילגלתי את זה לטובת פיתוח פרויקטים.
אם רוצים לראות דוגמאות למערכות קיימות שמיצרות מיקרוקוסמוס כלכלי בתוך מסגרת מדינתית לא צריך להתאמץ. באופן כללי כל קואופרטיב, שבישראל מוגדר כאגודה שיתופית הוא ברמת ההגדרה אמצעי שנועד לאפשר לקבוצת אזרחים לקבל שירותים טובים יותר במחיר טוב יותר או לטפח מבנה שתומך בסדרי עדיפויות שאינו בהכרח דומה לזה של המדינה. לדוגמא קיבוץ הוא מיקרוקוסמוס כלכלי, התנועה הקיבוצית הוא משהו שניתן לראותו כמיקרוקוסמוס כלכלי שאינו תחום גיאוגרפית. קואופרטיב לא חייב להיות תחום גיאוגרפית. קואופרטיב יכול למשל לספק ביטוח בתנאים מועדפי לחברי ארגון מסוים. או לספק מערכת שירותים יחודית שתומכת בסביבה עסקית יעודית. למשל "גרנות" הוא קואופרטיב של הקיבוצים שמספק שירותים מרכזים למשקים חקלאים. אם למשקים יש פרות אז לא כל משק מכין בעצמו את התערובת (כופתאות שנותנים לפרות), ואם קיבוצים שונים מגדלים כותנה אז לא כל משק מחזיק מנפטה (המפעל שמפריד את הכותנה מהגרעינים) משל עצמו. יש מצבים שהפתרון הנבון הוא לספק מערך של שירותים במחיר אטרקטיבי הוא פשוט לעשות את זה באופן מרוכז.
אלו טכניקות שגם אנו נרצה להשתמש בהן לא רק למטרת ניתוב הון, גם למטרת יצירה של סביבה אטרקטיבית לעסקים. וכל זה יכול להתרחש באופן חוקי, מוכר ולגיטימי, במסגרת הכלכלה המדינתית.
