קהילת כנען - היסטוריית הודעות

גם השינויים במערכת המשפט הם מורכבים וקשים להבנה וגם הם לא שחור-לבן למרות שאת זוהתה סכנה.

אני אומר שכדאי להבין את מהות החוק ומה הרציונל שעומד מאחורים, ומהם הפרטים שבו ולא לשייך באופן אוטומטי למחאה נגד ההפיכה. למשל מדובר בארנונה שמקורה בעסקים לא בארנונה של תושבים, מדובר בחלק מהגידול בארנונה לעסקים, למשל אם בת"א צפוי גידול בגלל המטרו אז מדובר בהפרשה מחלק מהגידול הזה. מדובר בקרן ארצית ולא בהפרשה של ת"א לבני ברק. לא אמרתי אף מילה על אופי הביצוע, שאפשר רק לנחש לגביו וגם לא אמרתי שמגזר אחד צריך לעבוד ומגזר אחר לממן אותו. למעשה אני לא מפסיק לטעון את ההפך.

מה שאני טוען שהענין מורכב מידי מכדי להפוך אותו לפוסטר של מחאה ולמסך מקהל המחאה את המורכבות ואת הרציונל. יש מאחורי החוק רציונל חברתי וגם סביבתי וגם רציונל של פיזור אוכלוסיה והקמת מוקדי תעסוקה נוספים. מספיק רציונל כדי להבין שמי שיוצא באופן עיוור נגד הרציונל הזה ביום ראשון, יתקשה לדבר על צדק ושויון ביום שבת בלי שיטענו נגדו (בצדק) שהוא צבוע. יש כאן מוקש שהושאר בשדה וכרגע נראה שייש מי שרוצה לרוץ ולהתפוצץ עליו.

אבל כן לקרוא על הנושא:

https://drive.google.com/file/d/1x59LKSK7LRmBKsuIuE0D8CxoA3xlHXcq/view?u...

https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001438047

יש כאן מגוון של נושאים.

1. בנושא של קרן הארנונה אני אגיד לכם כאן את מה שכנראה לא אומר בקבוצה שעיקרה הוא מחאה, כי שם יש סיכוי סביר שלא יקשיבו במקרה הטוב או שיראו בי סוכן זר במקרה הרע. הנושא מורכב מאוד, קראתי עליו קצת. יש בבסיסו הרעיוני כמה עקרונות שלדעתי לא כדאי לפסול על הסף אלא לנסות להבין את המהות שלהם. בדבר אחד אני בטוח, אם המחאה תאמץ את הנושא הזה כחלק מהאג'נדה יהיה לצד הנגדי מנוף מאוד מאוד מאוד חזק לזרות רטוריקה פופוליסטית על המחאה ולציירה כאליטיסטית. באותה מידה יהייה למחאה אח"כ מאוד מאוד קשה לבוא ולדבר על צדק ושוויון בלי להתפס כצבועה. יש כאן מוקש למחאה ואני מאוד מקווה שמי שידו על ההגה מבין זאת.

1. הנושא של מטה צרכנות ליברלי נתפס אצלי כתגובה מחנאית לחרם של החרדים על מאפיית אנג'ל. וכאן שוב המקום של כל אדם לשאול את עצמו במה הוא משקיע זמן ומשאבים. אני חושב שהסטת הזמן והמשאבים לעוד ועוד ועוד מחאה, זה מתכון בטוח לצעידה במקום.
כדאי בהקשר זה לבחון בעין ביקורתית תנועות מחאה וותיקות כמו למשל "המחאה נגד הכיבוש" שזו מחאה עם נרטיב מאוד מסויים וצר, שלא שותפים לו כל אלו שחושבים על פתרון הסכסוך. המחאה הזו היא רק דוגמה כדי לשאול האם ההתמדה בנרטיב סטטי לאורך זמן משרתת את המחאה הזו או הופכת אותה למחאת לנישה. אני חושב שבמקרה הספציפי הזה התשובה ברורה.

אנחנו כבר חמישה חודשים לתוך מחאה. מתישהו גם המחאה הנוכחית תעבור קיבוע מחשבתי ותהפוך למקרה נישה.

העניין הוא לא להיות צודק אלא לעצב את המציאות מחדש. אלו שני ווקטורים מאוד שונים. כי אפשר להשקיע זמן וכסף בעוד ועוד מחאה. המוח שלנו באופן טבעי מפנה קשב לשליליות.
או שאפשר להתחיל להשקיע זמן וכסף בעיצוב מחדש של המציאות.

מאוד מאוד רלוונטי

ברור וזו גם הערה חשובה. בזמן שאנו שמים דגש על ההיבט המגזרי, על ההיבט הקונסטרוקטיבי, אנחנו תמיד עם עינים פתוחות גם להיבטים השונים של הקונפליקט. הקונפליקט מתקיים, גם אני חושב שייש בו מרכיבים נכבדים של שחיתות, לרגע לא טענתי שלא, העניין הוא מה אנחנו עושים עם הנתונים. לאן מנתבים את האנרגיה ולאילו פעולות אנו מכוונים.

לא אמרתי את זה מעמדה של תבוסתנות, אלא שנביא את זה בחשבון. חשוב לדעת מול מי פועלים…

@972545538883
כדאי לערוך את זה ביחד עם ההודעה הבאה כך שזה לא יהיה מנותק

רק זורק כאן, בי זה להמשך, אנחנו צריכים לנסות לבנות את הדברים על סמך משאבים קימים ומוכחים, לפחות בשלבים ראשונים, לנסות למצוא קרשי קפיצה ולא להתחיל מאפס. מבחינת תכנים האו"פ מאפשר לנו תכנים, ספרים, ומסלולים. מבחינת קמפוס למשל, היות שחלק מתנאי הרשיון הם עך התשתית, בטיחות וכו', שווה יהיה לנסות למצוא מקומות קיימים ומוכרים שכבר עברו את המבחן, למשל לחכור כיתה בבי"ס קיים. או חדרים במבנה שכבר משרת קהל. לנסות להשתמש בקיים בשביל הצעדים הראשונים.
לדוגמה, תוכנית בר-אילן משתמשת בכיתות שבבתי ספר קיימים. אבל בשעות אחה"צ. וזה יכול להיות כיוון למחשבה, שהלימודים לא חייבים להיות בבוקר, אלא יותר לכוון אחה"צ. בשעות שהרבה תשתיות קימות עומדות ריקות לחלוטין.