אני רוצה לענות על זה בכמה רמות:
1. עמדה אתית: כפי שניתן להבין מהרשימה האחרונה שפרסמתי על שתי עמדות של הגדרה עצמית ביחס לאחר, וכפי שניתן להבין מדברים דומים שפורסמו בעבר, אני מעדיף פתרונות המבוססים על עמדה חיובית/מחייבת (affirmative) מאשר פתרונות המבוססים על עמדה שוללת.
2. עמדה מעשית אסטרטגית: מי שקרא באתר הבית democrat.co.il, צפה במצגות ובסרטונים יודע שהפתרון שאני מציע פדרציה-מגזרית, אינו מבוסס על לחלוקה גיאוגרפית אלא על חלוקה מנהלתית. כמו כן הפתרון של פדרציה-מגזרית, מוציא, לפחות ברמת המבנה והנרטיב שהוא מיצר, את כל הענינים באופיים גיאוגרפי, גם ברמה הארצית וגם ברמה נמוניציפאית, ממשוואת האוטונומיות. כאשר אני מדבר על ארבע אוטונומיות אני מדבר על גופי ממשל אזרחים עם אוטונומיה תרבותית-כלכלית. שאר התחומים הם ברמת השלטון הפדרלי.
3. הנתונים: אני חושב שחלק מהגישות האחרות מניחות הנחות לגבי אופייה של החברה שלא באמת נתמכות בנתונים או שמתעלמות מהנתונים. הנתונים שאני מדבר עליהם הם נתוני ההצבעה במערכות הבחירות האחרונות לפי ישובים, נתונים שכל אחד יכול להוריד כקובץ אקסל מהאתר הממשלתי.
ניקח למשל ההנחה שניתן להשתמש בחלוקה גיאוגרפית בכדי ליצג שתי מערבות ערכים ישראל ויהודה, כך שישראל תקח את מישור החוף ויהודה את גב ההר בואכה מזרחה.
מספיק לקחת שלוש ערים גדולות במישור החוף, ת"א, ראשון-לציון ופתח-תקווה (השתים האחרונות הן הערים הרביעית וחמישית בגודלן), להסתכל על נתוני ההצבעה לפי חלוקה שמניחה את שתי הקבוצות ולראות בלי זכוכית מגדלת שהטיעון לא תקף. אפילו לא בת"א שבה היחס בין המחנות הוא 68% / 32% "לטובת ישראל"! עם יחס כזה לא ניתן לחלק ולהדיר כשליש מאוכלוסיה.
שלא לדבר על ערים כמו ראשון-לציון ששם יש שוויון או פ"ת ששם יש יתרון מסויים ליהודה.
התרגיל הזה, שעשיתי אותו גם בעבר, טוב לא רק כדי להראות שהפתרון של ישראל-יהודה לא נתמך במספרים, גם פתרונות אחרים מבוססי חלוקה גיאוגרפית לא נתמכים במספרים. זה לא חוכמה לקחת ערים כמו בני ברק, או רמת-השרון, או ישובים קהילתים קטנים. צריך להסתכל על הערים הגדולות כמו ראשון ופ"ת, ואפילו ת"א כדי להבין שכולם מעורבבים עם כולם.
כי מהי סוגית הליבה?
סוגיית הליבה היא מציאת פתרון שיבסס חברה יציבה, מערכת הפעלה חברתית יציבה, שמאפשרת לכמה מערכות ערכים שונות בתכלית, לחלוק את אותו תא שטח. כשמבינית שזו סוגיית הליבה ומסתכלים על נתוני ההצבעה, עולה בבירור (לפחות לדעתי) , שלא ניתן לבסס יצוג גיאוגרפי של מערכות הערכים השונות.
נסתכל על זה מזוית אחרת, נניח שכל עיר תוכל לקבוע את המערכת שלה בהצבעה של התושבים. סיטואציה כזו, כשבוחנים את נתוני ההצבעה, פירושה שאנו לוקחים קונפליקט שכיום הוא כלל ארצי ושוברים אותו לעשרות קונפליקטים ברמה מוניציפאלית.
האם פיצול הקונפליקט הגדול להרבה קונפליקטים מקומיים, יחליש את המחלוקת או שילבה אותה?
יש כאן הימור עצום, כ"כ גדול שלפחות לשיטתי, זו לא אופציה בכדי לכונן מערכת הפעלה יציבה.
4. הסגנון: אני מניח שמאחורי המאמר המוצג שקראתי מסתתרת איזושהי עבודת הכנה. למרות זאת אני מזהה סגנון של שיח שנאה שמוסווה ברציונליזציה. שיח של בדלנות והדרה. אני פחות מתחבר לסגנון הזה. אם לצורך הדוגמא אני "ישראל" ואבי "יהודה" אני רוצה שהבידול ביניינו יהיה מבוסס על בחירה אישית של כל אחד מאיתנו באוטונומיה המתאימה לו ולא שיבוא איזשהו מבנה-על ויחתוך קו גבול ביניינו.
5. ניתוח דפוסי חברה: כפי שאמרתי אני לא מכיר את כל העבודה שנעשתה בגישה שמציג המאמר, אבל מהמאמר עצמו אני לא רואה עבודה שמתיחסת לניתוח של דפוסי חברה, כזו שבאמת מנסה להדגים את ההבדלים בלי לנקוט עמדה. אני כן רואה התיחסות לעולם התופעות מתוך פוזיציה. זה בסדר גמור אפילו מתבקש, שמי שמסווג קבוצות בחברה הישראלית, יראה עצמו כשייך לאחת הקבוצות, ועדין חייבת להיות אצל יזמי התוכניות, לפחות לשיטתי, יכולת לדון בקבוצות כמו שהן, בלי להגיד מה טוב ומה רע. אני על פי המאמר, לא מזהה שרידים לעמדה כזו.
אני אסכם באותם דברים שכתבתי אתמול בבלוג הכנעני. עם ישראל יתייצב בקרוב בפני בחירה. הבחירה היא בחירה בין שתי עמדות ביחס לאחר, עמדה של הגדרה עצמית מתוך שלילת האחר, אל מול עמדה של הגדרה עצמית מתוך חיוב האחרות של הפרט וקבוצת הדומים.
הבחירה הזו הוא הרת גורל. אני מאמין שבחירה בפתרונות שבבסיסם שלילה, יחסלו את הגוף החברתי ותשאר כאן רק דיקטטורה. לעומת זאת בחירה בחיוב תאפשר לנו לצאת לדרך של בנית פתרון יציב לחברה שסועה. לא דרך קצרה, לא דרך קלה, לא דרך חפה מכשלים. אבל דרך שיש בה תקווה לכולם. דרך שייש בה תקווה לעתיד שבו מערכות ערכים שונות, יוכלו מחד לשמור על אופיין היחודי, מאידך לתחזק גוף משותף. פתרון סינרגטי.
https://drive.google.com/file/d/1GiiTZanpCp3yPTbxvzTXAiQRff4jfgFI/view?u...
