שאלת הזהות הלאומית היא שאלה מצויינת שעוד נדבר עליה רבות בקבוצת הדיון "כנען - מערכת תרבות אוטונומית" שבה יתנהל הדיון בנושאים של זהות, שהות לאומית, זהות דתית, שהות מגזרית וכו' .
בהקשר של זהות לאומית צריך להבחין בין רגש הזהות הלאומית, לבין חלקה של הזהות הלאומית במערכת הכח הפוליטית. בתפישה הכנענית של מושג האוטונומיה דמוקרטית-ליברלית, יש מקום לרגש הזהות הלאומית, ומקום זה הוא בליבו של אדם. נושא זה יעוגן בחוקה, וגם יאוזכר בתקנון הזמני שעליו צריך לחתום כחלק מתהליך ההתאזרחות. אדם שיבחר להתאזרח באוטונומיה יצטרך לקבל את זה שרכיב הזהות הלאומית מקומו בלב ולא במנגנון הכח הפוליטי. למשל, לא יכולה להיות סגרגציה במנגנון על בסיס זהות לאומית. ובאותה מידה דרישה טריטוריאלית על בסיס בזה או אחר, לא יכולה להכנס למנגנון הכח במסגרת האוטונומיה. לכן אם תשימו לב, כשאני מתיחס למגזר הלאומני-פלשתיני אני לא משתמש בביטוי
ערבים כי השיוך האתני מנקודת הראות של המגזר הדמוקרטי-ליברלי, יש לו מקום כחלק מההיסטוריה של קבוצה או יחידים אבל הוא לא יכול להיות קריטריון שחודר לממשל ותופש אחיזה בכוח פוליטי. לכן זה לא רלוונטי אם מישהו ערבי או יהודי, בהקשר של המגזר הדמוקרטי-ליברלי.
מאותה סיבה, ועל זה ארחיב בעתיד ברשומה נפרדת, התפיסה הכנענית דוחה את פוליטיקת הזהויות. היא לא דוחה את "הזהויות" היא לא דוחה תהליכי בידול של זהות, היא גם לא דוחה את הפעולה והביטוי להכרה בזהות כזו או אחרת, נהפוכו, היא בנוייה להכיל ריבוי של זהויות, היא דוחה את המצב שבו הזהות פועלת לגיבוש כח פוליטי שפועל להנכיח עצמו דרך שלילה של זהויות האחרות (אחה"צ אפרסם פוסט על הנושא הזה של העמדה ביחס לאחר).
באותה מידה יש באוטונומיה מקום לתפיסת עולם דתית, מקום זה הוא בליבו של אדם ובאורח חייו. מההכרות שלי אני חושב למשל שאנשים מהתנועה הרפורמית יכולים להשתלב מצויין באוטונומיה. התנועה הרפורמית למי שקצת חווה (אצלנו זה היה דרך הבר-מצווה של הילד ודרך קשר משפחתי) מציעה מסגרת התיחסות דתית-אמונית שנתונה לבחירה אישית וגם לא מכתיבה סט נתון מראש של אורחות חיים. יש בוודאי עוד גישות כאלו, רק ציינתי את מה שאני מכיר.
בהקשר זה חשוב לציין שהתפיסה הכנענית דוחה את הגישות שמדברות על הפרדה בים חילונים ודתים. הדת היא לשיטתה בחירה פרטית לא פחות טובה מהבחירה בחילוניות. אין מאבק מי צודק, יש זכות בסיסית של אדם לחיות את חייו מתוך אמונה בדרך כלשהי. לכן, וחשוב להדגיש כשמדברים על זה עם אנשים יש מקום באוטונומיה הן לחילונים והן לדתים כל עוד מקבלים את עקרונות התקנון/חוקה של האוטונומיה, שתמקם את הרגש והזהות הדתית והחילונית בליבו של אדם, באורח חיים אבל מחוץ למוסדות השלטון.
הפרדה בין דת למדינה, בתפיסה הכנענית לא עוברת בביטול הדת, במחנאות, בזהות עצמית שנוצרת מתוך עמדה ששוללת את האחר, אלא בארגון מטרים של מבנה הכח הפוליטי. במבנה שתומך בתפיסה פוזיטיבית של הזהות (זהות שהובעת הכרת עצמו ולא משלילת האחר).
דת, לאום, מגדר, הם עניין פרטי, משפחתי, קהילתי, לא חלק ממנגנון הכוחות.
נ.ב אני אראה היום ברשומה נפרדת, איך מבנה שיח מסמני יכול לתמוך בשתי עמדות מאוד שונות ביחס לאחר.
לגבי הישומים השונים של העקרונות הנ"ל אז כן, בדיוק כך, אירועים בעלי זיקה לרכיבים זהותיים, כמו למשל טקסי זכרון, יערכו במסגרות קהילתיות ואינם אירועים "של האוטונומיה". האוטונומיה תתמוך בזכות הבסיסית לתת ביטוי לזהות, כי זה בבסיס המבנה שלה, אולי אפילו תעזור במימון של אירועים שונים, או שניתן יהיה להשתמש בשירות גיוס ההמונים שלה, לשם כך, אבל אירועים אלו אינם חלק מהפוליטיקה של האוטונומיה.
יהיו מן הסתם אירועים של האוטונומיה והם יהיו, אפשר לשער, בעלי אופי אזרחי-כללי למשל "יום החוקה" (היום בו כוננה החוקה).
בשורה התחתונה ביא שאדם שיעמוד בפני התאזרחות לא יאלץ לוותר על רכיבי הזהות שלו, הוא כן יאלץ (אם לא עשה כך לפני כן) להעביר את הזהות פנימה אל הלב ולוותר על הפוליטיקה הזהותנית.
נקודה אחרונה וחשובה היא הפרספקטיבה שבה מתרחש תהליך האוטונומיזציה. האוטונומיה תצמח במסגרת המבנה המשטרי הקיים. ככל שהיא תגדל ותתעצם כך תזכה ליותר ויותר לגיטימציה מהסביבה החיצונית (שלטון מרכזי ושלוחותיו בשלטון המוניציפאלי) בכדי לקיים את האירועים הפרטיים שלה, שמאוד יתכן שלא יהיו מקובלים על מגזרים אחרים.
האוטונומיה שהיא למעשה תהליך המיסוד של המגזר הדמוקרטי-ליברלי, תאפשר לנו לקבץ מערכות ערכים שעד כה פעלו כאיים מבודדים ולתת להם מסגרת גג מוסדית. מסגרת כזו, שתקיים פעילות תרבותית וכלכלית, תאפשר ותגביר את תהליך האוטונומיזציה, ותתן למגזר הדמוקרטי-ליברלי אפשרות להגשים את עצמו, לא כהגמון ברמת המדינה, אלא כאוטונומיה תרבותית כלכלית. תהליך האוטונומיזציה יתרחש במשך מספר שנים לא רק במגזר הדמוקרטי-ליברלי אלא גם במגזרים אחרים. התהליך הזה הוא זה שיוביל אותנו בסופו של דבר לנקודה שבה ניתן יהיה להחליף את המשטר הישן ולכונן במקומו פדרציה מגזרית.