היה אצלי בהתחלה בלבול מושגי, והתיחסתי לאוטונומיה עם הנומח פדרציה. לכן יתכן שהיי שם באחת המצגות מופיע הביטוי פדרציית-כנען, למרות שלא זכור לי.
בכל מקרה: פדרציה הוא כינוי למדינה עם מבנה שלטוני מבוזר כך שיש בו אוטונומיות או מדינות או קנטונים וגם ממשל פדרלי משותף.
סוג הפדרציה ישנן ורסיות שונות של משטר פדרלי אבל ממה שאני יודע, לכולן משותפת חלוקה גיאוגרפית של אזורים. לשיטתי, בישראל אין התכנות לפתרון שמבוסס אפריורית על חלוקה. זו מדינה מאוד קטנה בשטח ולא ניתן לחלק אותה לאזורים גיאוגרפים עם ממשל עצמי בזמן שכולם מעורבבים. אני לא מסוגל לראות התכנות של פתרון שבו מישהו יצטרך למכור את הדירה בפתח תקוה ולעבור לרמת השרון רק כדי להיות באוטונומיה הדמוקארטית. זה לא יעבור מוסרית וגם לא אפשרי נדלנ"ית. לכן הפתרון המיצע הוא פדרציה מגזרית שהוא מבנה משטר פדרלי, מבוזר בין שלטון פדרלי ואוטונומיות, אבל החלוקה שלו היא מנהלתית. כל אגם יבחר לאיזו אוטונומיה להשתייך וזה יקבע את מעטפת השירותים שהוא יקבל מהאוטונומיה.
אם תווצר הפרדות גיאוגרפית היא תקרה באופן אורגני ולעולם לא באופן מאולץ. לא עושים טרנספר.
כנען זה שם שנתתי לאוטונומיה הדמוקרטית-ליברלית. כשאני אומר "כנען" אני בעצם מתיחס לאוטונומיה: כנען הוא שם של אוטונומיה במשטר החדש - פדרציה-מגזרית.
הבחירה בשם כנען - בעיקר אינטואיטיבית אבל כשאני מפרש בדעווד אז אצלי כנען מתיחס למקום הזה, לארץ הזו, לשבעת המינים, למה שהיה כאן בעבר הרחוק עוד לפני שנוצרו מדינות ולאומים. זה שם שאפשר להתחבר אליו מבלי קשר ללאום או למוצא אתני. זה שם משותף.
השימוש במלה ישראל - למשל פדרצית-ישראל יכול להיות לכך יתרון אך גם חסרון. עבור האוכלוסיה היהודית פדרציית-ישראל יכול להשמע קליט, עבור אוכלוסיה ערבית שרואה עצמה חלק מהסיפור הכללי זה עלול להתפס כבעיתי.
איך נסביר שלא מדובר בסוף של מדינת ישראל, אלא בסוף פרק? זו שאלה שנצטרך לחשוב עליה. בשלב ראשון, אחרי שעשינו סדר במושגים, אנו גם רואים את שני השלבים המרכזים בתוכנית:
1. שלב כינון האוטונומיה - כנען.
נ.ב. לכן גם מי שיבקר באתר של הסטוריית הדיונים יראש ששמו כנען -שירותי ענן כי אלו שירותי ענן עבור האוטונומיה שתקום. בהמשך נחשוף גם את האפליקציה שעדין בשלבי פיצוח.
2. שלב שינוי שיטת המשטר לפדרציה מגזרית. אני מניח שבשלב הזה יתכן שיבחר שם חדש למדינה, ואולי היא אכן תכונה הפדרציה הישראלית. לא בטוח, קשה לומר.
בין שלב 1 לשלב 2 יש את כל מה שמתפתח באמצע. כל שינוי שלנו באוטונומיה עשוי לחולל שינויים בסביבה החיצונית, ולספק השראה. להשלטון המיניציפאלי במקומות שונים יכול לקבל השראה ולאמץ סממנים אוטונומים.
לסיכום: עיקר הפעילות שלנו זה הצלת המגזר הדמוקרטי-ליברלי מכליון. למגזר זה לא יכול להיות עתיד אם תשמר שיטת המשטר האוניטרי. בפרדיגמה של הזרם הממלכתי מתה! מבפנים ומי שממשיך לדברר אותה לטעת מחשבות שווא שניתן להחזיר עטרה ליונה פשוט מכחיש את דפוסי החברה שהתעצבו בישראל בשנים האחרונות. מכחיש את מלחמת התרבות את המצב הפוסט-ציוני , את ההשלכות של התחזית הדמוגרפית , ואת ה בשינוי מהותי כאמצעי לפתרון עם האוכלוסיה הפלשתינית בפרט והערבים בכלל (שחלקם כאמור חלק מהמגזר הדמוקרטי וצריך לתת לכך ביטוי - למשל בהעברת הרגש הלאומי ללב ). אלו דפוסי החברה שמוצגים במצגות מבוא לפדרציה-מגזרית.
ההכחשה של דפוסי חברה אלו, ההכחשה שאין עתיד במשטר אוניטרי, היא המשוכה הכי קשה שעלינו לעבור.
הקושי שלנו בכנען הוא לא המגזר הלאומני, אלא החלק במגזר הדמוקרטי שמסרב לעשוב את הנרטיב של הזרם הממלכתי זה שליבתו מגילת העצמאות.
