קהילת כנען - היסטוריית הודעות

המטרה של תתי הקבוצות היא לנהל דיונים סביב פרויקטים נפרדים חלקם החלו אחרים יחלו בעתיד. היות שהעבודה על פרויקטים היא עדין בחיתוליה ועוד לא נוצרו קבוצות הובלה לנושאים השונים, אז הפעילות בקבוצות הנישה דלילה, בחלקן עוד לא החלה.

יש קבוצת דיון כללי "על דא ועל אה" ואם אינכם יודעים לשייך את הדיון לנושא ספציפי או שמדובר בנושא כללי אז ניתן לקיים דיון שם. אם אני רואה שנוצר בקבוצת הדיון הכלל דיון בנושא מסויים שצריך למקד אני יכול להזמין אנשים להמשיך את הדיון בקבוצת הנושא כפי שקרה בעבר.

כרגע המבנה נראה מתפזר כי הוא נבנה לקהילה יותר גדולה של מאות או אלפי אנשים, שמנהלים דיונים במגוון פרויקטים. בהמשך אנו נראה כיצד המבנה הזה משרת אותנו וכיצד הוא משתלב עם מערכות הענן לניהול משאבי הפרויקטים הספציפים.

ובהזדמנות זו אני פונה שוב לכל מי שמעונין להוביל דיונים בקבוצות הנישה השונות לפנות אלי כדי שנוכל להתארגן לכך. לדוגמא אם אני מציג מצגת "קול קורא" לפרויקט מסוים, מוביל או מבילת הדיונים בתחום יכול להשתמש בשקפים כחומר גלם ליצור דיונים סביב הקול קורא.

אנו חייבים לבנות קהילה עם עמוד שדרה מרכזי רעיוני הניזון מהקווים המנחים את התפיסה בכנען, כפי שהוצגו במצגות השונות (ראו למשל באתר: עקרונות הפדרציה המגזרית והאוטונומיה הדמוקרטית-ליברלית) ושפועלת בערוצים מקבילים כדי שפרויקטים יותנעו ינועו קדימה.

לשם כך נדרשות התעמקות ומחויבות. אני יודע שהתכנים קשים ומסורבלים אבל אנו בונים פרדיגמה ולא מסתפקים בקריאות פופוליסטיות. ובאותה מידה כיזם תוכנה אני יודע שההחלטה להתחייב לתהליך סיזיפי וארוך טווח היא החלטה קשה. שם עובר ההבדל בין יזמות לבין מי שרק זורק רעיונות לחלל האויר בארוחת ערב. יזמות זו התחיבות והתחיבות זו עבודה קשה וסיזיפית (במיוחד כשקהל היעד שבוי בפרדיגמה אחרת).

כנען לא מסתכמת ברעיונות נשגבים על עתיד רצוי למגזר דמוקרטי-ליברלי, אנו עוסקים במימוש של ממשל-עצמי על פי מצע רעיוני שנוצר על רקע של תהליכים מבניים בחברה הישראלית (ראו סדרה למה לי פדרציה עכשיו?).

אתם מוזמנים שלא לומר נקראים להיות שותפים בתהליך.
תתעמקו! תהיו חלוצים!

https://chat.whatsapp.com/BSTZcis43XkEYxjD3DBUBS

המאמר הרהוט של אהרון ברק מדהים בניתוקו. אהרון ברק מציע הסבר משפטי למצב בו נתונה ישראל תוך התעלמות מתהליכי עומק חברתיים שכלל לא קשורים לספר החוקים. לשיטתו חסר בספר החוקים חלק מהותי "חוק יסוד החקיקה" ומכאן שגם ניתן לפתור את המשבר באמצעות חקיקה של אותו חוק.
זו עמדה שמדהימה אותי בניתוקה מהמציאות כי היא מסרבת להתמודד עם שאלת התם שכל ילד ישאל - אם זה כל כך נכון מדוע זה לא קרה עד היום ומדוע זה לא קורה?

התהליכים שמתרחשים בימים אלו בישראל לא קשורים לספר החוקים אלא לשני תהליכי עומק בחברה הישראלית שחברו יחדיו לכדי סיטואציה שממנה אין דרך חזרה ולפיכך קיים צורך בשינוי עמוק של שיטת המשטר.

הראשון הוא תהליכי מגזריות שתמיד היו קיימים בשולי הממלכתיות וכל עוד ליבת הממלכתיות הייתה מאוחדת (גם אם מסוכסכת פנימה) היה ניתן להכיל אותם ולפתור אותם כאילו מדובר באינטרסים צרים שלא מהווים סכנה לליבת הממלכתיות.

התהליך השני הוא פירוק הממלכתיות המלווה במלחמת תרבות. גדלה כאן דיקטטורה שבמשך שנים עיצבה את מבנה השיח הפוליטי לכדי שיח תומך דיקטטורה. פירוש הדבר הוא שיח פוליטי שבאופן מבני יודע לדכא כל עמדה שמתנגדת לדיקטטור (זו כיום הפונקציה של המסמן 'שמאל' כפי שמוסבר במצגות הרחבת השיח שניתן למצוא באתר של כנען).

נישול המלה "שמאל" מתפקידה המסורתי כחלק ממנגנון דיאלקטי של שיכוך קונפליקטים פנימיים בציבור שהרכיב בעבר את ליבת הממלכתיות, גרם להרס המנגנון הדיאלקטי והפניית הקונפליקטים המסורתיים (בין שמאל לימין) למומנטום של מלחמה תרבות, מלחמה על הגמוניה תרבותית וקביעת נרטיב הממלכתיות.
מלחמת התרבות בין שני הציבורים ניתצה את הממלכתיות וגרמה לשני הציבורים להתפצל לשני מגזרים: מגזר "לאומני-יהודי" ומגזר "דמוקרטי-ליברלי".

כך חברו להם יחדיו תהליכי עומק בחברה והובילו אותנו למצב שבו מגילת העצמאות היא כבר לא ליבת השיח המשותף כי אין יותר שיח משותף. מצב זה מכונה במינוח הכנעני מצב פוסט ציוני.

כעת אנו במצב שבו יש ארבעה מגזרים ששואפים להגשמה מחד, אך נתונים בכורח בלתי ניתן לערעור לכונן הסדר בינם לבין עצמם. ההסדר העתידי שיקבע בין המגזרים הוא מערכת ההפעלה המשטרית העתידית ושמו - פדרציה מגזרית.

אל תתנו לחכמי השבט לבלבל אתכם, אין ולא תהיה חזרה לממלכתיות. אנו נמצאים במצב פוסט ציוני, שבו מגילת העצמאות כבר לא מתפקדת כליבה של נרטיב משותף. מכאן המגזרים הולכים ונפרדים לכדי אוטונומית תרבותיות. זה הכוון ולא להפך.

העתיד של ישראל הוא כמרחב רב מגזרי, ארבעה מגזרים שמחד מקיימים עצמאות תרבותית כלכלית ומאידך נאלצים לחלוק מרחב משותף. העתיד הוא במגזריות והציבור יצטרך להפנים שהמרחב המשותף יתנהל בעתיד בצורה שונה מזו שהוא הכיר. וזה לאו דווקא רע. מערכת חינוך ליברלית, נישואים אזרחיים וחוקה אלו רק חלק ממשאות הנפש שניתן יהיה להשיגם במסגרת פנים מגזרית.

ומצד שני לא יהיה למגזרים מנוס מכינון ממשל משותף המבוסס על מנגנוני קונצנזוס שיקבעו איך יחלקו המגזרים במרחב המשותף ואיך יישאו יחדיו בנטל המשותף. חייה ותן לחיות הוא נוסחה שכורכת בחובה את הצד שלי יחד עם הצד של האחר כלומר היא מכירה בקיומו של אחר שהוא שונה ממני במנהגיו ומכירה בזכותם של הצדדים שאחרים זה לזה לקיים מרחב משותף על פי מנהגיהם.
העתיד בפדרציה מגזרית.

https://www.haaretz.co.il/opinions/2023-08-17/ty-article/.premium/000001...

לפי תחזית אוכלוסיה של הלמ"ס לשנת 2065 הרכב האוכלוסיה ימנה:
32% חרדים, 19% ערבים ו 49% יהודים ואחרים. אם נניח ש 49% "יהודים ואחרים" יתחלק שווה בשווה בין ליברלים ולא-ליברלים המשמעות היא כ 24.5% ליברלים בישראל. מיעוט!

מספיק להתבונן בנתונים האלו כדי להבין שאם רוצים להסדיר את היחסים במרחב המשותף כך שאף צד לא ידרוס צד אחר, כדאי להתרגל למציאות שבה מגזרים שונים חולקים את המרכז המשותף כך שלפעמים השימוש במרחב המשותף נושא אופי כזה, ובמקרים אחרים הוא נושא אופי אחר. מי שיתעקש על ניהול מלחמת חורמה של הכל או כלום היום, ימצא את עצמו מיעוט נרדף, מודר ומדוכא בעוד מספר שנים.

הגיע הזמן להחליף דיסקט, המציאות שינתה פניה. ישראל ממלכתית יהודית ודמוקרטית כבר לא קימת כנרטיב משותף. אנו במצב חדש שדורש מאיתנו לכונן מגזר דמוקרטי-ליברלי. המשמעות של זה בין היתר היא להכיר במגזרים אחרים ולהכיר בכך שהדרך להסדרת המרחב המשותף בין המגזרים עוברת בקונצנזוס של חייה ותן לחיות.

הגיע הזמן ל PLAN B

https://www.haaretz.co.il/news/education/2023-08-17/ty-article/.premium/...