פרשנות של מרדכי קרמניצר על ההליך בהאג
הבחירה לשתף כאן בקבוצה הספציפית מידע ופרשנויות על ההליך בהאג אינה מקרית. אנו עוסקים כאן בחודשים האחרונים בתהליכים של רגולציה גלובאלית. תהליכים שבהם המדינה אינה מבנה העל הרגולטורי העליון מבחינת האזרח אלא יש מבנה על גלובלי שפועל מעליה והיא בעצם מתפקדת באיבר במבנה הזה. ראינו תהליכים כאלו הקשורים באו"ם בארגון הבריאות העולמי (שהוא גוף של האו"ם), בפורום הכלכלי העולמי, גם טיפה נגענו בכך שתאגידי ענק מחילים רגולציות על שימוש במידע ברמה גלובלית. כאן יש לנו דוגמה של מבנה על רגולטורי שאינו חדש - בית הדין לצדק בהאג שפועל במקרה זה על המדינות החתומות בו על אמנה נגד רצח עם. זה תהליך שמענין ללמוד ממנו לגבי העתיד להתרחש במגוון תחומים של חיינו.
העולם משתנה לנגד עיניינו ונוצרת בו שכבה סמכותנית עליונה שתלך ותתהווה-ותתעבה ככל שהשפעות משבר האקלים יחריפו. מגפות כלל עולמיות תהיינה תכופות יותר, ארצות מוכות רעב, נדידת עמים, חוסר יציבות חברתית, מלחמות תרבות וכו'.
המקרה של ההליך ההאג הוא סוג של חלון לעתיד על התנגשות פוטנציאלית בין אינטרס אסטרטגי של מדינה למבנה שיח "גלובאלי" שאינו מסוגל לעכל את האינטרס כיוון ש-מבנה-שיח כמו כל תבנית הוא מסגרת מצומצמת ומוגבלת שאוטמת מבט לכל מה שמחוץ לשיח. ואת התכונות האלו של מבנה שיח חשוב שאנו בכנען נלמד ונבין.
הנה הפרשנות של מרדכי קרמניצר
מקור: עיתון הארץ
https://www.haaretz.co.il/news/politics/2024-01-12/ty-article/.premium/0...
======
מבחינה משפטית צרופה, הפשע שנקרא השמדת עם אינו המסגרת הנכונה לדון בהתנהלות של ישראל במלחמת עזה. הדיון הרלוונטי הוא בפשעים אחרים נגד המשפט הבינלאומי. היה ראוי לבחון שאלות אחרות, למשל: האם המושג "מטרה צבאית" לא הורחב יותר מדי? האם הפגיעה בבלתי מעורבים היתה מידתית? דרום אפריקה בחרה להאשים את ישראל בהשמדת עם בראש ובראשונה כי היה קל יותר לצוד בתחום זה את ישראל, בהיותה חתומה על האמנה נגד השמדת עם. לכן ישראל היתה מוכרחה, במקרה זה, להתייצב בבית המשפט הבינלאומי.
מניע נוסף להאשמה בפשע זה הוא התבטאויות מופקרות, בהן של בכירים בישראל, על כך שאין הבדל בין אנשי חמאס לעזתים אחרים ושדינם אחד — השמדה. כך, לכאורה, הגישה ישראל לדרום אפריקה על מגש כסף בסיס לטענה על כוונה ישראלית להשמיד את כל העזתים. בשלב זה של הדיון, נטל ההוכחה על דרום אפריקה כדי להשיג צווים זמניים אינו כבד. טיעוניה צריכים להיות סבירים, לאו דווקא מכריעים. עובדה זו מקילה על דרום אפריקה ומקשה על ישראל.
עם זאת, הדיון אתמול חשף את חולשת העתירה של דרום אפריקה. אומנם הטוענים בשמה שילמו מס שפתיים בכך שגינו את טבח 7 באוקטובר, אך בדבריהם על המתרחש בעזה אחרי הטבח השמיטו כמה פרטים קטנים — הנוכחות המבוצרת של חמאס בעזה, דבקותו בתוכנית להשמדת ישראל, המשך תוקפנותו כלפיה, ההחזקה בחטופים והפיכת אוכלוסייה אזרחית למגן אנושי (בהפרה גסה של דיני הלחימה).
כשהטוענים בשם דרום אפריקה מנו את זירות הפשע שבהן פעלה ישראל — בתי חולים, בתי ספר, בתים פרטיים, גני ילדים, מסגדים — הם שכחו להזכיר שהמקומות הותקפו כי נמצאו בהם אנשי חמאס או תשתית חמאסית. אם מתארים את המערכה בלי חמאס, לא קשה לטעון באופן משכנע לג'נוסייד באוכלוסייה העזתית. אבל מה לעשות, חמאס היה גם היה כמעט בכל מקום. הצורך של דרום אפריקה להעלימו מהתמונה אינו מלמד על יושרת הטוענים. בייחוד הוא מצביע על חולשת הטיעון, שכדי להעמידו על הרגליים צריך לסלף בצורה רדיקלית את המסגרת העובדתית.
בהקשר קרוב, העובדה שישראל פעלה לאחר שהותקפה באופן מזוויע לא זכתה להתייחסות, פרט לאזכור חוות הדעת של בית המשפט הבינלאומי לצדק בעניין הגדר. לפי מסמך זה אין לישראל זכות הגנה עצמית כלפי תוקף שאינו מדינה, כמו ארגון טרור. את התזה הזאת דחה בצדק, בזמנו, בית המשפט העליון שלנו בהרכב שבראשו ישב אהרן ברק. טענה זו בלתי סבירה באורח קיצוני, ולכן אי אפשר להתעלם מכך שישראל פועלת להגן על עצמה. לא זו בלבד, היא מתגוננת מתוקפן ג'נוסיידי שרומס את דיני המשפט הבינלאומי במצח נחושה.
קל להבין מה מנחה את ישראל בפעולותיה נגד חמאס מתחילת המלחמה: הצורך להגן על עצמה ועל תושביה, להחזיר את החטופות והחטופים הנמצאים בסכנת חיים. אגב כך היא ממגרת את החמאס המחלל כל נורמה אנושית ומוסרית. אי אפשר להתכחש לצורך זה, וברור שאין הוא מתיישב עם כוונה להשמיד את כל תושבי עזה. במבחן השכל הישר, שלפיו נדרש בית המשפט לפעול, ישראל פועלת למען החוק והצדק. רק סילוף חמור של העובדות יביא למסקנה אחרת.
יש להניח שישראל תציג את קוד ההפעלה של צה"ל, הכולל החלטות רשמיות של גופי הממשלה המוסמכים ויישום הנחיות משפטיות של הצבא ושל הייעוץ המשפטי לממשלה. בסוגיות הקשורות במשפט הבינלאומי, ובייחוד השמדת עם, אוזן הצבא אינה כרויה כלל לקולות מתלהמים — כולל משפיענים למיניהם, חברי כנסת, שרים, ראש הממשלה והנשיא הממלא תפקיד סמלי בלבד. קו ברור מפריד גם בין החלטת הממשלה או הקבינט לבין פטפטת פוליטית הפוזלת באופן תחרותי אל הימין. אומנם אי אפשר לשלול את האפשרות שהתבטאויות מעוותות מצד ראשי המדינה עלולות להשפיע על חמומי מוח, אך תגובות קיצוניות אינן נעשות בשם המדינה. כאשר הדובר אינו קשור למעשים היוצרים את הפשע, וכאשר מה שאמור ללמד על הכוונה להשמיד מנותק ממעשי הפשע — מדובר בדברים בעלמא.
זאת ועוד, כדי להוכיח השמדת עם חייבים להראות כוונה להשמיד יחידה לאומית, אתנית או דתית מוגדרת, לצד מעשים כגון רצח, חבלה חמורה והרעבה. בלי השילוב בין מעשה לכוונה אצל גורם אחד, אי אפשר לקבוע שאותו גורם מואשם ברצח עם.
דרום אפריקה דנה את ישראל ברותחין על כך שהניעה את האוכלוסייה הפלסטינית מהצפון לדרום. אכן, ישראל השקיעה מאמץ ניכר, כולל המתנה ממושכת, כדי להביא להתפנות תושבים מהצפון. נראה לי כי ישראל פעלה כך דווקא משום שלא היתה לה כל כוונה להשמיד את העזתים, ומשום שביקשה להימנע מפגיעה בבלתי מעורבים. דרום אפריקה, בגישתה החד־צדדית והעוינת כלפי ישראל, לא הזכירה מי שודד את האוכלוסיה האזרחית ומונע ממנה אספקה חיונית.
ממשלת נתניהו אחראית באופן מלא לפיאסקו הזה אך הוא גם מעיד על כשל מוסרי בחברה הישראלית
גם הגישה המצמצמת של ישראל בכל הנוגע להעברת אספקה הומניטרית לא נבעה מכוונה להשמיד. היא נועדה ללחוץ על חמאס שיתיר מפגשים בין הצלב האדום לחטופים והעברת תרופות לנזקקים. אפשר להתווכח על טיב האמצעי הזה ועל הלגיטימיות שלו, אבל כוונת השמדה לא היתה בפועל אצל הפיקוד הצבאי. אף על פי כן יש להודות לארצות הברית שבלחצה מנעה מאיתנו להתקדם בדרך מסוכנת זו. אילו התמדנו בה היינו עלולים להגיע לכדי השמדת עם.
נורת אזהרה לעתיד
הבעיה שישראל ניצבת לפניה בהאג היא בעיקרה פסיכולוגית. לא קל למוסד שיפוטי למוטט את הנחות היסוד שמקנות לו סמכות. ובראייה פשטנית, מבחינת מי שאינו חי כאן והוא אדם מוסרי, לחימה נתפסת מצב פוגעני שרצוי להימנע ממנו. דווקא משום כך חייבת ישראל לשים בראש מעייניה את הצורך למנוע צו להפסקת הלחימה.
.צו נגד ישראל בלבד (דרום אפריקה אינה מבקשת צו נגד החמאס משום שאיננו מדינה) יכבול את ידיה של ישראל, וישאיר מרחב פעולה תוקפני לחמאס. הוא יעמיד את בית המשפט בצד התוקפן, בצד הג'נוסייד ופשעים נגד האנושות, ונגד קורבנות ההתקפה של החמאס בעבר, בהווה ובעתיד. חמור מכל, הוא יעמיד עצמו בצד החוטפים ונגד החטופים, כבני אדם וכקורבנות של פשע חמור, ויחתור תחת הזכות הטבעית להגנה עצמית.
סדר משפטי שמתייצב לצד התוקפן הנפשע ונגד המתגונן, שאינו מאפשר למותקף להתגונן באורח אפקטיבי, מאבד את זכות הקיום שלו. בית משפט לצדק שיציב עצמו כך, יהפוך לבית משפט לעוול. לעומת זאת, ככל שבית המשפט לא יעמוד נגד הפיתוי בכל הנוגע לעצם סמכותו, לא נכון יהיה להילחם נגד צווים שתכליתם להבטיח אספקה הומניטרית לתושבי עזה, ושמטילים על ישראל חובה להיאבק בהסתה להשמדת עם. אם הצווים האלה יביאו לנפילת הממשלה, לא נגיב בבכי מר.
את הצרה הזאת הביאו על ראשינו, במידה מכרעת, אנשים, כולל נושאי המשרות רמות ביותר, באיוולתם, בשחצנותם, בחולשת האנושיות שלהם. לא נשכח ולא נסלח. ממשלת נתניהו נושאת באחריות מלאה גם לפיאסקו הזה. המינימום שניתן היה לצפות לו, ראש ממשלה שדופק על השולחן ומפסיק את הקקפוניה בזכות השמדת עם, לא יכול היה להתממש. משום שראש הממשלה, שהעלה מן האוב את זכר עמלק, הוא מהמנצחים על הקקפוניה.
למרבה הצער והבושה, נעשה שימוש נלוז בדת היהודית כדי להכשיר בשמה מעשי תועבה מן החמורים ביותר. את ההדתה הזו, בצבא ומחוצה לה, צריך לעקור מן השורש. הצבא לא יכול להרשות לעצמו השלמה מתוך התעלמות. חשוב גם לבחון אם רוח צה"ל מחזיקה מעמד ברוחות הרעות המנשבות וממשיכה לפעום בלבבות החיילים. עם כל ההבנה לאכזבה הכבדה ולסערת הנפש בעקבות מה שעוללו לנו, התגלתה בישראל חולשה בכל הנוגע לאופי ההומני שלנו כחברה. גם בעניין זה הכיבוש והחנק על צווארה של עזה הם אבות הטומאה.
מבחינה אחת, טוב שדרום אפריקה חדרה לתודעה שלנו. אם נמשיך להיות סרבני שלום (כולל האופוזיציה) נגמור בגירוש מן העיר, כדרום אפריקה של האפרטהייד בזמנו. נוכח עליבותה של המערכת הפוליטית שלנו, יש לעודד את יו"ר הוועדה הקרואה לענייני ישראל, הנשיא ביידן, לא להרפות. לא נעים לקרוא לישועה מבחוץ, אבל אין כנראה ברירה אחרת. <ההודעה נערכה>
