כמה דברים:
1. במאמר לא כתוב "כל הערבים אותו הדבר" למעשה המלה "ערבים" כל שכן לשון הכללה "כל הערבים" לא מצויות במאמר.
2. במאמר מוצגת עמדה שלא נוחה למי שרואה ברשות הפלשתינית פתרון ארוך טווח לסכסוך. למעשה במאמר מוצגת הרשות הפלשתינית כחלק מהבעיה ולא כחלק מהפתרון. כותב המאמר מגבה אל טיעונו דרך טיעון סוציולוגי, דרך מונח שנקר חדית' ודרך טיעון כלכלי ע"י שהוא מראה סכומים שמשולמים לאנשים שמבחינת ישראל הואשמו בטרור.
3. למרות שהטיעון במאמר מבאס או מתנגש ברעיונות ואמונות שרבים בציבור מחזיקים ביחס לרשות הפלשתינית, אני חושב שיש בו מידע מועיל מחד ודעה שכדאי להכיר מאידך וזאת בלי קשר לעמדה כזו או אחרת ביחס לסכסוך. אני לא חושב שעמדה פוליטית אמורה להוות מחסום לצריכת מידע או לאפשרות להחשף לדעות אחרות.
4. לגבי העדפה כן/לא של תכנים במגזין אפוק, זה עניין של טעם. המגזין הוא בתשלום וכל אדם יכול להחליט האם הוא רוצה לשלם עליהם או לא. אני מוצא אותם מעניינים ומרחיבי דעת ולפעמים גם לא נוחים או שמתנגשים עם אאמונות ודעות.
5. הועלתה כאן טענה שאפוק קשור לפורום קוהלת. ניסיתי לחפש קשר בין השניים, לא מצאתי כזה. למרות זאת מכיוון שהועלתה כאן טענה שייש כזה קשר אז שמינימום חשבתי שנכון לפרסם את האופן בו המגזין מציג את עצמו (הקישור נגיש גם ללא מנויים):
https://epoch.org.il/about/
6. גם אם היה קשר לפורום קוהלת אז מה? אני בוחן את הטקסטים כפי שהם ולא ע"פ קשרים אישים של חברי הנהלה.
לסיום, כפי שאמרתי קודם לכן, אני מציע לגשת לטקסטים, דעות ורעיונות, שלא דרך המשקפיים של קבוצת הזהות (פוליטית, כלכלית וכו'). חלק מהאתגר בפרוייקט כנען הוא ליצר גוף משותף (קולקטיב) אשר יודע להכיל מנעד רחב מאוד של דעות וערכים שהמשותף להם הוא לראות בערכי הדמוקרטיה והליברליזם מצפן, ליבה ערכית, העדפה משטרית.
האתגר הזה אינו רק עניין טכני של לסחוף אנשים למיזם אלא ממש התנגשות במגצה השלטת, שהתפתחה לדעתי בעשורים האחרונים בתפיסה דמוקרטית-ליברלית, שמעבירה את מרכז הכובד כולו מהאידאה הכללית (שהיא משהו כללי בלתי אישי) אל הפרט. המגמה הזו מיצרת גרסה של דמוקרטיה ששמה את כל יעבה בפרט ובכך למעשה מתנגדת ברמת המהות לגרסה אחרת אפשרית של דמוקטיה, כזו שמבוססת על קבוצה (או מגזר) ושיוצאת החוצה כסוג של דמוקרטיה שיתופית.
במילים אחרות, רעיונות של דמוקרטיה שיתופית ודמוקרטיה ישירה עשויים להראות מאוד קוסמים אבל המיינסטרים הנוכחי של התפיסה הדמוקרטית-ליברלית מרוכז כולו בפרט ולכן נוטה להתנגד לקיומו של גוף דמוקרטי קולקטיבי. בקצה של המיינסטרים יושבת פוליטיקת זהויות ולא סתם. יש קשר הדוק בין מגמת ההפרטה של הרעיונות הדמוקרטים ליברלים, לצורת ביטוי שיוצאת כשיח-זהויות. כשה"אני" כל כך מרכזי, כל דעה לא יכולה שלא לצאת אלא כביטוי זהותי.
מבחינת פרוייקט כנען, להוביל תהליך של שינוי ממצב "מחנה" למצב "מגזר", מתפיסה מבוססת קבוצת-זהות שמגדירה עצמה כשלילה של קבוצה אחרת, לתפיסה המציעה סוג של קולקטיב הוא אתגר רציני.
חלק מהתהליך הוא בהצגת גישה של "הוצאת הזהות מהפוליטיקה" והחזרת הזהות לתרבות, כשאת מקום פוליטיקת הזהויות אמורה לתפוס פוליטיקה של טובת-הענין. בהקשר זה אני ממליץ לצפות בפרק מתוך הסדרה "למה לי פדרציה עכשיו?" שעוסק בנושא הזהות ושיח הזהויות ומסביר איך הנושא הזה התפתח עם הזמן בדברים שאני מציג.
חלק אחר הוא דרך מאמרים שחלקם שיתפתי וחלקם עוד אשתף שמראים או מדגימים את המגמה של "הפרטת" הערכים דמוקרטים-ליברלים, עליה דיברתי.
חלק אחר הוא להציג טקסטים שקיים סיכוי שאינם נוחים לדעת רבים מחברי הקבוצה, אבל הם מדגימים איך אפשר להסתכל על טקסט שלא דרך המשקפיים של קבוצת זהות. למשל לא לקרוא את המאמר אליו אנו מציחסים כשמאל או ימין. בעצם ההצגה אין כוונה לשכנע בדעה כזו או אחרת או להעביר אנשים מקבוצה זהות אחת לאחרת, למשל משמאל לימין. זה לא העניין. הענין הוא לאפשר לחוות את הטקסט שלא דרך המשקפיים של קבוצת הזהות.
המשך יבוא...
