הערות חשובות, באותה מידה אנו צריכים לשאול מה אנו יודעים על התכנים של פורום קוהלת מעבר להקשר של ההפיכה המשפטית.
בכל מקרה אני רוצה קצת להרחיב את הדיון. בוא נתיחס רגע שוב למה שאתה אומר על מגזין אפוק. מה שחשוב לדעתי הוא לא המגזין עצמו אלא מנגנון הביטול שהדברים מציגים.
בוא נניח שהכתבות באפוק משקפות תפיסה כלכלית מסויימת. מצאת באפוק דמיון ל-משהו שאתה וחלקים בציבור עוטפים במסמן "פורום קוהלת", מסמן שאליו מתיחסים רבים כמסמן מזוודה. מסמן של קבוצת זהות אחרת - יריבה. בדבריך דחפת את 'אפוק' לתוך המזוודה הנקראת 'פורום קוהלת' וכך דחית אותו ממך.
הפעולה הזו היא לדעתי ביטוי של פוליטיקת קבוצות-זהות, שבה קבוצות מבדלות את עצמן דרך שלילה של קבוצות אחרות, דרך יריבות. כפי שתה עצמך אומר: "דע את האויב" - כלומר אפוק אצלך ממוקם בצד של האויב והנה היא תרבות ה-מחנה שעליה אני מדבר חודשים על גבי חודשים. הגדרת הקבוצות האחרות דרך שלילה ודחייה שלהן כלומר דרך פעולת ביטול.
אני רוצה להרחיב את היריעה מעבר לדברים הספציפים. דרך הדברים אנו יכולים לראות כמה בעיות שגישה של פוליטיקת זהויות ותרבות ביטול מציגות:
1. וויתור או ליתר דיוק מיסוך מעצמי של מידע. ברגע שאתה ממסגר מידע ע"י הכנסתו תחת מסמן מזוודה אתה בשלב מסויים לא תצליח לראות מעבר למסגרת. במקום לקבל את המידע אתה שוב ושוב תראה את המזוודה.
2. טשטוש של טובת הענין. קבוצה שנשענת על פוליטיקה של קבוצות זהות ממקדת את מבטה באופן כרוני בגבולות שלה כלומר בשלילת האחר. קבוצה כזו מאבדת אחיזה בטובת הענין. במקום למקד את העשיה ב"יצירת יש" היא תעסוק במעגלים אין סופיים של מה-אין. הביטוי שלה יופיע כתלונה אין סופית. קורבנות כפרדיגמה. לדוגמה: במקום להתיחס למידע שמציג "סוציולוגיה" מסוימת בצד הפלשתיני, במקום להתיחס לענין עצמו שהוצג במאמר, המבט הופנה אל עבר מגזין אפוק כמיצג של קבוצת זהות. במקום לעבד את המידע המבט הופנה לעבר קבוצת הזהות של מקור המידע.
3. דחייה מובנית של כל סיכוי להווצרות קולקטיב. לאנשים גם כאלו עם מכנה משותף במובן הרחב יש משרעת רחבה מאוד של דעות ורעיונות. למשל משרעת רחבה של חשיבה כלכלית. תרבות ביטול מיצרת תנועה מחזורית של התכווצות עד כדי אבסורד, כי בכל רגע ורגע איזשהו רוב פעיל מחליט על "התמהיל נכון" של דעות מה שאט אט דוחק אל מחוץ לקבוצה את אלו שאינן עומדים בתקן החדש. פוליטיקת זהויות מיצרת סוציולוגיה של לולאה אין-סופית של תו-תקן חברתי, כשבכל רגע, הקבוצה נדרשת להתאים עצמה לתקן. אם ניקח למשל את המלה "שמאל" בקונטקסט של טוקבקים שעיתון הארץ, אין קשר בינה ובין רעיונות ישנים שעליהן נולד המושג. "שמאל" כבר שנים הוא מסמן מזוודה, תו-תקן שפועל לסיווג של קבוצה. לא פלא שהוא הלך והתכווץ.
אלו רק כמה דברים שמציגעם את פוליטיקת קבוצות הזהות כסממן תרבותי וזה המקום לרפרר לכנען. מי שמכיר את התכנים שנידונו בשנה האחרונה יודע שנושא תפיסת-הזהות בכנען הוא נושא מרכזי. מכיוון שכנען מתעתדת להעביר ציבור דמוקרטי-ליברלי בישראל טרנספורמציה ממצב "מחנה" למצב "מגזר", ומכיוון שכנען מתעתדת להיות גוף עבור משרעת רחבה מאוד של דעות, למשל דעות כלכליות, לאומיות, מגדריות ... עם מכנה משותף של אוריאנטציית משטר דמוקרטית, ומכיוון שהבסיס הכלכלי המוצע בכנען בשלב כינון האוטונומיה בתוך מסגרת משטר אוניטרי, הוא קואופרטיב כלכלי ושילוב בין שממנים של כלכלה-שיתופית ודמוקרטיה ישירה (אזרחות דיגיטלית) , הרי שהנושא של פוליטיקה של קבוצות זהות היה נושא מרכזי מאוד בעבודה על התכנים.
ככלל מי שיעקוב אחרי התכנים, למשל סדרת המצגות למה לי פדרציה עכשיו (שבה גם פרק שלם שיוחד לנושא) יראה שימוש נרחב בביטוי טובת הענין. הפוליטיקה בתוך הגווף האוטונומי תוכל להתהוות אך ורק ע"י זניחת פוליטיקת הזהות ומעבר לפוליטיקה אחרת - פוליטיקה של טובת הענין.
על קצה המזלג. <ההודעה נערכה>
